סליחה, במה אנחנו מתעסקים עכשיו – אלטלנה? הספינה אלטלנה? שהוטבעה ב-48'? או שאנחנו מתעסקים בטענה של נתניהו לפיה האיראנים ניסו להתנקש באחד מבניו? או שאנחנו מתעסקים באמירתו של מי שהיה ראש ממשלה ב-7 באוקטובר לפיה "כשהשמאל עלה לשלטון שילמנו באלפי נרצחים"? או שאנחנו מתעסקים בהאם צריך או לא צריך לתבוע את ההפקה של עדן בן-זקן…

בזמן האחרון אני מסתכל על הספרייה בבית שלי – היא די גדולה, למען האמת, כי כשהתחתנו איחדנו את כל הספרים ששנינו צברנו ואמרנו להם: אתם עכשיו משפחה, תעלו אבק ביחד – ויש לי מחשבות על להיפטר ממנה. כלומר: אני באמת עדיין חושב שהקיר הזה, שכולו ספרים מאובקים – שהבטחתי לעצמי לחזור אליהם פעם למרות שלא…

כמה פעמים בשנים האחרונות אמרתם לעצמכם "בבקשה שזו תהיה פארודיה", ואז הבנתם שאלה באמת החדשות? אמא, זו ציפור? זה מטוס? זה כטב"מ? זה סופרמן? לא, אלה איתמר בן-גביר ועידית סילמן, שני שרים בממשלת ישראל, עומדים על קרש כמו שני נידונים לקפיצה למים על אוניית שודדי-ים, ומראים זה לזו תעלה ריקה שחפורה מתחת לקרש סביב בית…

הייתי רוצה לפתוח ולומר משהו פסקני כמו: "פולין – לא מה שחשבתם", אבל אני מוכרח, מטעמים עיתונאיים, להיות מדויק, ולכן אני אלך על: "פולין – מה שחשבתם", עם כמה הערות שוליים לא שוליות בכלל.כי באמת שפולין היא מקום יפה והכל – אירופה הקלאסית, אפילו קלאסית פרימיום – מין אירופה המערבית, אבל קצת באופסייד. קצת ואריאציה…

אני יודע, הזהירו אותנו שעד הבחירות העסק הולך להפוך נבזי ומלוכלך יותר ויותר, אבל רק השבוע נדמה לי שהבנתי שנבזי ומלוכלך הן בסך הכל מחמאות מעודנות ביחס למה שעוד ייפול לנו על הראש בפועל.והשבוע נפל.רק כשראיתי את סרטון התעמולה האחרון של הליכוד, מתוצרת AI כמקובל (כי הרי אין שום פיסת מציאות ישראלית אמיתית מארבע השנים…

לרוב אני לא נותן כאן קרדיט לשום גוף מסחרי, למרות שקיבלתי לא פעם – אפילו לא פעם אחת, למעשה – הצעות לעשות ממש את זה.אבל הפעם אני נאלץ לחרוג ממנהגי כי הדבר הזה מתקשר ישירות לסיפור שלי. וזה הסיפור: "גולד'ס ג'ים"? רשת של חדרי כושר חדשים? תשמעו, הם פשוט, במילה אחת – וסליחה על העליבות…

בנימין נתניהו מת בשבילי ב-7 באוקטובר 2023.אני יודע; הוא לא מת בשום דרך, הוא חי ובועט ורחוק מלהיבעט, ועדיין, בשבילי הוא מת ב-7 באוקטובר ההוא. מת ציבורית. מת כמישהו שאני עשוי, אי-פעם, לרצות לשמוע ממנו שוב.זה די ברור מאליו, לא?נדמה לי (ואולי רק נדמה) שכל אדם סביר – בלי קשר לדעה או מחנה פוליטי –…

אז חזרתי מכמה ימים באמסטרדם, ואל תשאלו מה הולך שם: כלום. באמת. קרוב לכלום.היה חם. היה גל חום. חוויתי את החום הזה על בשרי, ובשרי מבקש למסור: מדובר במה שאנחנו קוראים לו יום רביעי. או ראשון-שני. או שבת. לא חשוב. חם ושמש, בסדר. 33 מעלות. כאילו לא כל ישראלי חי ב-33 מעלות רוב חייו מאז…

טוב, אז מתברר שאוליבר טרי מת בתחילת החודש.מי? לא יודע, אוליבר טרי אחד.זה זמר. ראפר. היו לו להיטים. לא היה לי מושג, אבל בשבת האחרונה הילדה השמיעה אותו במכונית ואמרה שהוא מת. הבעתי צער והצעתי את תנחומיי, ואז שאלתי: "מי זה?" והיא שמטה לסת, קראה לי "אַנק" ואמרה: "אתה בטוח מכיר שיר שלו", ומייד השמיעה…

כשהבנתי שלוקחים ממני את העברית כבר היה מאוחר מכדי להפנים שהמשפט הזה היה צריך להתחיל ב"שהבנתי שלוקחים ממני את העברית". כי ה-כ' הזו של הכש- היא עכשיו אות מתה.בסדר, אמרתי לעצמי, ככה זה שפה; זה דבר חי, זה משתנה, זה מתקדם, זה לא איזה מאובן, וכשדברים – סליחה, שדברים – משתנים בשפה המדוברת, הם מחלחלים…