מכירים את זה

מכירים את הקטע הזה כשאתם רווקים/ות, שערב אחד, משום מקום כמעט אבל לא לגמרי, איזה אקס, או אקסית, נזכרים בכם פתאום ומסמסים משהו, ואתם נדרכים קצת, ומייד נזכרים בכל הזמנים הרעים שהאיש או האישה האלה העבירו אתכם – אבל היו גם רגעים טובים, היו! – ומפה לשם, הבנאדם מצליח לשכנע אתכם להיפגש, כי במילא לא…

אמא, אני רוצה להיגמל

"למה אתה רוצה להפסיק את זה, אני לא מבינה", רופאת המשפחה נוזפת בי. "אם הייתה לך סוכרת, היית מפסיק עם האינסולין סתם ככה? לא. אז אותו דבר; יש לך מחלת נפש, המוח שלך לא מייצר מספיק סרוטונין באופן טבעי, תיקח את הלקספרו שלך!"אני מקשיב לה. כלומר, עד היום הקשבתי לה. כבר 15 שנה בערך שאני…

למה לי לקחת ללב

היי, קוראים לי רענן, ואני, ובכן, התפוצצתי מכעס.כן, זה אני שעשיתי בדיוק את מה שציפו ממני לעשות. אחד לאחד. אני הייתי ההוא ש"מתפוצץ" מול הסרטון הרעיל ששחרר נתניהו בערב החג תחת הברכה מגולגלת הלשון-בלחי "חג שמח לכולם" (סאבטקסט: "תיחנקו").צפיתי בפיסת התרעלה הזאת – על המשפחה הכמו-אשכנזית שחוטפת שבץ קולקטיבי כשאחד מבניה מתוודה שהוא "ביביסט" –…

ברחובות שלנו

בזמן האחרון אני שם לב שהשכונה שלי קצת משתנה. זו דרכי המנומסת, כמובן, להגיד "הלכה השכונה", אבל האמת היא שהיא עוד לא הלכה; היא הולכת. ככה ברגל, לאט. הולכת בדרך כל שכונה.היא הופכת דתית יותר, חרדית יותר, מה שהתחיל כטיפטוף הפך לבית חב"ד שלם, אליו הצטרף בית כנסת עם שאיפות קולוניאליסטיות, שהפך להחלטה עירונית להקים…

חושך נצחי, מישהו?

האמת היא שבדיוק כמו לכם, אין לי מושג מי עומד לנצח בבחירות הקרובות. זאת אמת איומה, כמובן. זאת אמת שאומרת שיש בהחלט סיכוי מסוים – ואפילו ממשי – שבנימין נתניהו ולהקת הליווי שלו, "המושחתים, המשתמטים והמשיחיים בנד", יקימו פה ממשלה נוספת. שגם אם הסקרים כרגע מראים שלא, עדיין יש סיכוי לא רע שהאנשים שאוכלים מוות…

דמעות של מלאכותיים

גם אני, כמו כולנו, מדבר כל היום עם ה־AI שלי – אני קורא לה "אִיה" והיא קוראת לי "שאלה מצוינת".רוב הזמן, אני מפנה אליה תהיות קריטיות כמו "מתי לדעתך עדיף לנסוע לפריז, אמצע או סוף יוני?" (שאלה מצוינת, אגב) ו"הייתי רוצה לכתוב רומן טיסה קליל שגיבורו הדמיוני לגמרי הוא עיתונאי ובעל טור בעיתון נפוץ המתגורר…

לחנוק את החוק

תשמעו סיפור על חבר אחד שלי, שנסע מתל אביב למשחק כדורסל שהתקיים בירושלים ואסף בדרך חבר טוב שלו שגר בבירה, ושעה לפני הזמן הם כבר הגיעו למקום, רק כדי לגלות שבמקומות המסומנים שלהם יושבים אנשים אחרים.ולא סתם אנשים, אלא אוהדים שרופים ממה שנקרא "הגייט", שהם טיפוסים שאתם, בואו נאמר, לא רוצים לטפס עליהם."סליחה", חבר שלי…