אני יודע, אני יודע, אני מוכרח להפסיק עם זה, אבל אני בכל זאת ממשיך. לא יודע למה. אני מניח שפשוט קשה לי להתאפק; אני מהאנשים האלה שעונים למספרים לא מזוהים בנייד. אני רואה רצף לא מוכר של ספרות – דברים לא שגרתיים אבל כאלה שיש בהם איזו הבטחה עמומה, נניח משהו שמתחיל ב-03-745, או אפילו…

"אתה חייב לראות, זה קורע", הילד קורא לי, ומראה לי סרטון טיקטוק שבו איזה יוטיובר – שנראה כאילו אף אחד לא סיפר לו שהסגר הראשון הסתיים ואפשר כבר ללכת להסתפר אצל ספר – מחקה את אמא שלו צועקת עליו בקולו של בובספוג. "כן, מצחיק", אני לא צוחק. שעה אחר כך, הילד שוב קורא לי. "לא,…

"חמודים, אז מה היה לכם הכי כיף באילת?", אהובתי שוב עושה את הטעות ושואלת כבר בקילומטר השני בדרך חזרה לת"א. אלוהים, אני מקווה שאני לא נכלל בחמודים, כי הכי כיף באילת היה לי הרגע הזה ממש, שבו אנחנו כבר קילומטר וחצי – במזגן, באוטו – בדרך חזרה הביתה. "בבריכה!" הילדה פוסקת, והילד חושב על זה…