הפעם הראשונה שהילד שלי מנצח אותי בשח מגיעה כבר בפעם השנייה שאנחנו משחקים.לא קשה לנצח אותי בשח; למעשה, לא-לנצח אותי בשח זה קשה. אני גרוע בזה. גרוע מאוד. אני יודע איך כל כלי אמור לזוז, רק שאין לי מושג לאן, מתי ולמה.בקיצור, אין לי אסטרטגיה, אין לי טקטיקה, אין לי את היכולת לראות שלושה מהלכים…

אז איך זה מרגיש עכשיו?איך זה מרגיש להיות סגור שם בחדר לתוך שעות הלילה, אנשים היסטריים באים והולכים, מנסים לייעץ, לחלץ, להרגיע, להוריד את גובה הלהבות, לשכח את הפאניקה – ויש פאניקה, אתה יכול להרגיש אותה מזדחלת במעלה גבך – כשעל המוניטור ממול אתה רואה את ההמונים מנסים לפרוץ את גדרות המשטרה ברחוב עזה ומבעירים…

אני לא לבד. לא שהייתי לבד, אבל זה הרגיש ככה לפעמים; הרגיש די בודד להיות מכונה "שמאלן" או "חמוץ" או "בוגד", ועוד מטעם ראש הממשלה. הרגיש אאוטסיידרי. הרגיש מחוץ לאיזה מחנה יהודי-ציוני שהכריז על עצמו חד-צדדית כבעלים בטאבו של הדברים האלה, והצביע עליי ואמר: מוחרם. שתול. לא שייך. שכח מה זה להיות יהודי. יעדיף לגור…

כמה ימים לפני כריסטמס האחרון לקחנו את הילדים ללונדון, שיראו קצת מנורות. הזמנו את הנסיעה הזו מספיק זמן מראש (זה לא עזר. כרטיסי הטיסה תמיד הכי יקרים כשאני בא לקנות אותם, זה חוק פיזיקלי כזה), הילדים התרגשו לקראתה, ורק אני ידעתי בוודאות דבר אחד:שזה יהיה אסון.תחזית מזג האוויר הראתה שלונדון קפואה. מה קפואה, אתם מסתכלים…