או, שלום לכם. אתם תופסים אותי בדיוק בזמן שאני מרסס את קירות חדר השינה שלי ושל אהובתי במוצר איכות נוסף מבית "יעקבי" המבטיח להסיר עובש מהקירות תוך חצי שעה וגם עומד בהבטחתו ומסיר אותו, למשך כחצי שעה. אחר כך העובש חוזר, וגם מביא איתו חברים. זו לא אשמת יעקבי, מוצרי הניקיון וההדברה שלהם באמת מעולים…

ליד המיטה שלי (מזל טוב לי! הגעתי לגיל השמעון-פרסי הזה שבו אני מספר על הספרים המונחים ליד המיטה שלי) מונח ספרו של בן כספית "נתניהו", ואני מתקדם איתו מדי לילה לפני השינה.מה שנקרא, במיטה עם נתניהו. ופה ושם שרה. מה אני אגיד לכם על הספר הזה? שהוא שובר את לבך כשהוא מתאר איך ניסה נתניהו…

אני כבר לעולם לא אהיה דונלד טראמפ. אני גם לא אהיה אייל ברקוביץ'. או אפירה אסייג. אני גם לא אהיה דודי אמסלם, מיקי זוהר, שרית חדד או אייל גולן. הפסד שלי. והסיבה שאני לא אהיה אף אחד מהאנשים היפים והמצליחים האלה היא – אם לצטט מדונלד טראמפ עצמו – שאני, ובכן, חכם. ויציב נפשית. אבל…

השבוע רציתי לבכות. מה חדש, תגידו? בכל שבוע אתה לא רק רוצה, אלא גם בוכה. ולא רק בוכה, אלא גם מטריח את כולנו בזה. ולא רק מטריח, אלא גם משלמים לך להטריח. אבל השבוע משהו בי נשבר באמת, כי השבוע קרה משהו איום. אבל לפני שאני אספר לכם על המשהו האיום, תנו לי לספר לכם…

מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר? את אותם הדברים. אותם הדברים. אותם הדברים. אותם הדברים. מתנודד בכבדות מטושטשת לעבר המטבח. מפעיל טוסטר-אובן. זורק פנימה את הלחמניות לילדים. מוציא את הקורנפלקס והחלב. מכין את הצלחות שלהם. ממלא להם מים בבקבוקים. שולף את הלחמניות וחותך במרכז. גבינה צהובה בשבילו, טונה וקוטג' בשבילה (לילדה יש טעם חולני בכל…