בזמן האחרון אני מסתכל על הספרייה בבית שלי – היא די גדולה, למען האמת, כי כשהתחתנו איחדנו את כל הספרים ששנינו צברנו ואמרנו להם: אתם עכשיו משפחה, תעלו אבק ביחד – ויש לי מחשבות על להיפטר ממנה. כלומר: אני באמת עדיין חושב שהקיר הזה, שכולו ספרים מאובקים – שהבטחתי לעצמי לחזור אליהם פעם למרות שלא…

הייתי רוצה לפתוח ולומר משהו פסקני כמו: "פולין – לא מה שחשבתם", אבל אני מוכרח, מטעמים עיתונאיים, להיות מדויק, ולכן אני אלך על: "פולין – מה שחשבתם", עם כמה הערות שוליים לא שוליות בכלל.כי באמת שפולין היא מקום יפה והכל – אירופה הקלאסית, אפילו קלאסית פרימיום – מין אירופה המערבית, אבל קצת באופסייד. קצת ואריאציה…

לרוב אני לא נותן כאן קרדיט לשום גוף מסחרי, למרות שקיבלתי לא פעם – אפילו לא פעם אחת, למעשה – הצעות לעשות ממש את זה.אבל הפעם אני נאלץ לחרוג ממנהגי כי הדבר הזה מתקשר ישירות לסיפור שלי. וזה הסיפור: "גולד'ס ג'ים"? רשת של חדרי כושר חדשים? תשמעו, הם פשוט, במילה אחת – וסליחה על העליבות…

בזמן האחרון אני שם לב שהשכונה שלי קצת משתנה. זו דרכי המנומסת, כמובן, להגיד "הלכה השכונה", אבל האמת היא שהיא עוד לא הלכה; היא הולכת. ככה ברגל, לאט. הולכת בדרך כל שכונה.היא הופכת דתית יותר, חרדית יותר, מה שהתחיל כטיפטוף הפך לבית חב"ד שלם, אליו הצטרף בית כנסת עם שאיפות קולוניאליסטיות, שהפך להחלטה עירונית להקים…

גם אני, כמו כולנו, מדבר כל היום עם ה־AI שלי – אני קורא לה "אִיה" והיא קוראת לי "שאלה מצוינת".רוב הזמן, אני מפנה אליה תהיות קריטיות כמו "מתי לדעתך עדיף לנסוע לפריז, אמצע או סוף יוני?" (שאלה מצוינת, אגב) ו"הייתי רוצה לכתוב רומן טיסה קליל שגיבורו הדמיוני לגמרי הוא עיתונאי ובעל טור בעיתון נפוץ המתגורר…

בשבוע האחרון ניסיתי משהו חדש ומוזר ואני מוכרח לשתף אתכם, למרות שאני עדיין לא ממליץ, חכו לביקורת הסופית שלי בתום תקופת הניסיון: מדובר במה שאנשים מסוימים מכנים "אופטימיות" או "חצי הכוס המלאה", ויש המכנים, תוך שהם עומדים בראשות ממשלה ומרכיבים בסרטון משקפי פלסטיק ורודים דקה לפני האסון הלאומי הנורא ביותר אי פעם, "כיף פה ברמות….

לפני איזה שנה וחצי אושפזתי לשבועיים. זה לא היה משהו מסכן חיים במיוחד, אבל זה היה משהו מספיק מזוהם כדי לחייב אישפוז ואפילו ניתוח, וככה יצא שביליתי באיכילוב יום ועוד יום ועוד יום, ומדי בוקר הגיעו הרופאים לסיור שלהם, בחנו את הזיהום שלי ופסקו "אתה נשאר איתנו", ואני אמרתי בדמעות שפתאום היו שם: "די, בבקשה,…

יש איזה אחד בפייסבוק שלי, לא חשוב שמות אבל קוראים לו שרון, שטורח להעלות עוד ועוד פוסטים שמוכיחים רעיון אחד שהבנאדם קצת אובססיבי לגביו:שאירופה גמורה.באמת, הוא כותב, רק תראו מה הולך שם! הם לא עושים מספיק ילדים, המוסלמים תיכף יעשו להם את המוות, האליטות הליברליות כבר עושות להם, הגבולות שלהם פתוחים מדי, הצבאות שלהם אבסורדיים,…

בשבועות האחרונים אני מרגיש שהגעתי לקצה. אני מתכוון לקצה הסבלנות. קצה התקווה. קצה הרצון להמשיך עם האופטימיות.אני גולל בחוסר חשק מוחלט את הפיד שלי ברשת וכבר כמעט לא נעצר על שום דבר פוליטי. הכל נאמר, נלעס, נטחן כל כך הרבה פעמים, בכל כך הרבה דרכים, הכל נכתב, הכל ידוע מראש – רבאק, הגענו בשעה טובה…

נשבע לכם שבשלב זה אני מוכן להרוג – בידיים חשופות – את הכלבה. לא שאני יכול, כן? בכל זאת מדובר בג'ק ראסל מעורבת בצ'יוואוה, וכשהיא הופכת מאיימת אין חתול אחד ברדיוס השכונתי שלא נעמד במקום ונקרע עליה מצחוק – ועדיין; עליי היא מאיימת. לא בכוח, כמובן; רק באמצעות האיום הכלבי העתיק מכולם: שהיא תמשיך לנבוח…