הבנאדם היחיד שאני מכיר שלא מחזיק טלפון נייד הוא הספר שלי. פשוט אין לו. הוא לא רוצה, לא מוכן, וכן, הוא יודע מה הוא מפסיד ורוצה להפסיד בדיוק את זה. "מה אני צריך נייד", הוא אומר לי כשאני שואל, בפעם המי-יודע (אני יודע: שלישית. אבל המספרה שלו מלאה בנודניקים כמוני ששואלים אותו כל הזמן) מה…

קר לי. אני חושב שכבר שלושה חודשים רצוף קר לי. כפות הידיים שלי קרות. הפנים קרים. האף לח וקפוא כמו חוטם של כלב-מזחלות אסקימוסי, הנשמה שלי היא גלגול מאוחר של אלזה המוקדמת.קר פה לעזאזל. ישראל היא מדינה ים-תיכונית ארקטית.כל כניסה למיטה בלילה היא אירוע שאני צריך להיערך לקראתו כמו ישיש רוסי שמתכוון לזנק בפברואר לתוך…

השיפוץ התחיל, כמו כל שיפוץ, בהבנה שככה אי אפשר יותר, מוכרחים לתקן את הרצפה, לארגן עוד חדר לילדים, להעיף מהקירות את הטפט בגוון אפור-כפות-ידיים-של-הילדה, ולממש, סוף סוף, את האופציות שאני מחזיק להתמוטטות עצבים בהיקף מלא.מכיוון שכבר שיפצתי פעם דירה, באתי עם ניסיון קודם וידעתי טוב מאוד מה לא לעשות הפעם: לשפץ דירה. פשוט אל תעשו…

אני לוזר. ככה לפחות זה נראה כרגע.ההכרה הזאת חלחלה השבוע מחדש, כמו שהיא עושה מדי פעם. באופן די מתבקש, זה קרה כשישבתי על החשבונות, מול אתר הבנק, והבנתי שוב את מה שאני תמיד מבין שוב:שאני על הקצה. תמיד על הקצה. אין לי אף פעם, בשום זמן, איזה מרווח כלכלי הגיוני. אין חסכונות דרמטיים. אין משהו…