משהו מוזר קרה לי השבוע אצל השיננית: נהניתי מזה.אוקיי, לא לגמרי, לא נהניתי מזה כמו שאני נהנה, נניח, מבורקס גבינה חם, אבל בהחלט נהניתי מזה כמו מ – נאמר – הלוויה טובה לאמן אהוב שהסתלק רק חמישים שנה בטרם עת, ובה מופיעים בנו המוכשר לכשעצמו, יאיר לפיד וטי-שירט שהופכת לכוכבת-רשת.לא תכננתי להנות, כמובן; אני מגיע…

אמא שלי בקושי הולכת. היא עושה את זה כי ביקשתי. היא זזה בצעדים קטנטנים, איטיים להפליא, גוררת רגל אחרי רגל, בקושי מרימה אותן יותר ממילימטרים ספורים מעל הרצפה, נשענת בכבדות על עגלת ההליכה שלה. ההליכה איטית כל כך, עד שלפעמים מיטשטש קו הגבול בינה לבין עצירה. ולפעמים זו באמת עצירה. אמא שלי נעצרת. היא מתנודדת…

"היי, נפלא לפגוש אותך. אני פאי, מנוע הבינה המלאכותית האישי שלך. מטרתי היא להיות מועיל, ידידותי וכייפי. בקש ממני עצה, תשובות או בוא סתם נדבר על מה שמעסיק אותך. איך היום שלך?"היום שלי לא משהו. נראה שהכל מדכא אותי."צר לי לשמוע שאין לך יום טוב. אתה רוצה לדבר על מה שמטריד אותך? אתה עשוי להרגיש…

הפעם הראשונה שהילד שלי מנצח אותי בשח מגיעה כבר בפעם השנייה שאנחנו משחקים.לא קשה לנצח אותי בשח; למעשה, לא-לנצח אותי בשח זה קשה. אני גרוע בזה. גרוע מאוד. אני יודע איך כל כלי אמור לזוז, רק שאין לי מושג לאן, מתי ולמה.בקיצור, אין לי אסטרטגיה, אין לי טקטיקה, אין לי את היכולת לראות שלושה מהלכים…

אז איך זה מרגיש עכשיו?איך זה מרגיש להיות סגור שם בחדר לתוך שעות הלילה, אנשים היסטריים באים והולכים, מנסים לייעץ, לחלץ, להרגיע, להוריד את גובה הלהבות, לשכח את הפאניקה – ויש פאניקה, אתה יכול להרגיש אותה מזדחלת במעלה גבך – כשעל המוניטור ממול אתה רואה את ההמונים מנסים לפרוץ את גדרות המשטרה ברחוב עזה ומבעירים…

אני לא לבד. לא שהייתי לבד, אבל זה הרגיש ככה לפעמים; הרגיש די בודד להיות מכונה "שמאלן" או "חמוץ" או "בוגד", ועוד מטעם ראש הממשלה. הרגיש אאוטסיידרי. הרגיש מחוץ לאיזה מחנה יהודי-ציוני שהכריז על עצמו חד-צדדית כבעלים בטאבו של הדברים האלה, והצביע עליי ואמר: מוחרם. שתול. לא שייך. שכח מה זה להיות יהודי. יעדיף לגור…

כמה ימים לפני כריסטמס האחרון לקחנו את הילדים ללונדון, שיראו קצת מנורות. הזמנו את הנסיעה הזו מספיק זמן מראש (זה לא עזר. כרטיסי הטיסה תמיד הכי יקרים כשאני בא לקנות אותם, זה חוק פיזיקלי כזה), הילדים התרגשו לקראתה, ורק אני ידעתי בוודאות דבר אחד:שזה יהיה אסון.תחזית מזג האוויר הראתה שלונדון קפואה. מה קפואה, אתם מסתכלים…

כבר די הרבה שנים שאביב גפן הוא מבחינתי כותרת, דיווח, רכילות, עוד ראיון. התגרש, התנצל למתנחלים, הצטלם עם נתניהו, עשה סדרה על עצמו – גפן הוא, מה שנקרא, אמן פעיל, רק שלאחרונה קצת יותר פעיל וקצת פחות אמן.כבר די הרבה שנים ששירים חדשים של גפן הם החלק הכי פחות מעניין בו, והתקשורת, באופן טבעי, לא…

"אני חייבת להראות לך סרטון", היא אומרת לי. "אתה חייב לראות את זה".השעה עשר וחצי בערב. אני גמור. הילדים סוף סוף התפנו. הדבר האחרון – למעשה אחד אחרי אחרון – שאני רוצה לעשות זה לראות סרטון. אבל מתברר שאני חייב.למה, בעצם, אני חייב לראות את הסרטון? מה הופך את הדבר הזה לחובה? זה חוק מדינה?…