יש לי וידוי: קוראים לי רענן, ומעולם – או לפחות עד עכשיו, מאז ה-7 באוקטובר – לא ביקרתי בשיירי עוטף עזה.לא דחוף לי.לא עטיתי אפוד מגן וקסדה רק כדי להצטלם בהם על רקע בית שרוף בבארי ולהעלות לאינסטגרם. לא סיירתי בהריסות תחנת משטרת שדרות. לא קפצתי למגרש הגרוטאות בנתיבות שאליו פונו המכוניות השרופות, ולא עשיתי…

אני לא זוכר מתי התחלתי לראות בישראל מדינה לא-משהו.אני חושב שזה בטח קשור לטיולים שאליהם הכריחו אותי לצאת כילד.כי הטיול השנתי, וגם הטיול מהתנועה  – ובאופן כללי כל "טיול", שהיה למעשה היסחבות מטולטלת ומייסרת עם ציוד במשקל גופי על הגב, מדריכים מוטרפי-מורל, ילדים שנולדו להציק, שפשפת שעוד לא ידעתי לקרוא לה בשמה, ולילות נטולי שינה…

אז הנה הוא פה, הספר "אושר לאנשים לא מאושרים". כדי לקרוא עליו עוד, וגם כדי להזמין לעצמכם עותק עם, או בלי, הקדשה – לחצו כאן –

אם הבן שלי היה, חלילה, נופל בעזה.אם היה, חלילה, נפצע קשה ומת מפצעיו.אם היה חוזר בארון, או באלונקה, מכוסה בדגל ישראל.אני מניח שהייתי משתף פעולה עם כל הגורמים הרשמיים – בעיקר כי לא היה לי את הכוח הנפשי שלא. הייתי מכניס הביתה את קצינת הנפגעים חמורת-הסבר והפמלייה שאיתה. הייתי יושב שם על הספה ושומע מהם…

"אנחנו חייבים להכין תיק", היא אומרת לי אחרי עיון מודאג נוסף בטלפון הנייד שלה, בדיוק כמו שאמרה לי לפני שבוע. ולפני שבועיים."מה להכין תיק, אנחנו הולכים ללדת?" אני חוזר על בדיחת האבא הגרועה שעליה חזרתי גם לפני שבוע. "לא מצחיק", היא אומרת, כאילו מישהו בכלל צחק. "זה רציני – ברגע שנסראללה יתחיל להמטיר פה מאות…

אמא שלי איננה. והיא איתנו.אמא שלי לא בחיים. אבל היא עוד לא מתה.אמא שלי נושמת. באיטיות רבה, איטיות מפחידה, לפעמים אני נבהל לרגע – היא בכלל עוד נושמת? אני לוקח נשימה עמוקה גם בשבילה, ממקד בה מבט. משהו כמעט בלתי נראה זע באזור הצוואר הקמוט; כן, היא עוד נושמת. אני נושם לרווחה.היא ישנה רוב הזמן….

זו לא פעולה מסובכת. בעצם היא די פשוטה. בהתחלה אתם מרגישים לא בסדר כלפי מישהו אחר, ותיכף אחר כך, אתם מרגישים רע עם עצמכם, ומשהו בכם מתכנס פנימה. קוראים לזה בושה, וזה די פשוט, ואפילו מומלץ לביצוע מדי פעם.רק השבוע תרגלתי את הפעולה הזאת פעמיים (אני בכושר טוב בתחום). פעם אחת הייתה כשלא חזרתי למייל…

"אתם של ישראל?", קראה הילדה המבוהלת בת השש רומי סוויסה כשהיא מצונפת במושב האחורי של הרכב המשפחתי עם אחותה הקטנה ליה בת השלוש, וגופת אמן מוטלת במושב הקדמי, ב-7 באוקטובר."אתם של ישראל?" היא צרחה בייאוש כשדלת הרכב שבו הסתתרה עם אחותה נפתחה בתנופה על ידי יאיר מאיר-אבינועם, סוהר שחלף שם בריצה, תחת אש מחבלי החמאס,…

מתי בעצם היה היום שבו רועי התחיל להרגיש שכבר לא יהיה פה טוב?הוא לא בטוח שהוא זוכר. הוא דווקא הסתדר לא רע, רועי, הוא ראש צוות בחברה, המשכנתא אומנם לעוד עשרים שנה אבל לא חונקת, הדירה סבבה, יהונתן ואלמה עדיין מתבגרים אבל תיכף כבר לא יצטרכו אותו כמעט בכלל,  בקיץ הוא ייסע עם נועה לצפון…

לא רציתי להגיד שום דבר בנושא מאז תחילת המלחמה – בעיקר כי כל כך הרבה אנשים כבר אמרו, התפכחו, היכו על חטאים שלא חטאו, חזרו בתשובות לשאלות שאף אחד לא שאל, גילו את יהדותם, את ימניותם, את זכאותם לנשק אישי, את צדיקותו של הרב כהנא – אבל אולי הגיע גם זמני:כן, אני יהודי. וישראלי. לפני…