"שמעת שירו לטראמפ באוזן?"אני מתהפך לרגע לכיוונו של הבן שלי על המיטה במלון שלנו במנהטן – כן, זה הזמן בחייו של ג'וניור לעבור את קורס החובה "מבוא לניו יורק" בהנחיית אבא – ואומר לו: "מה? מאיפה הבאת את זה?!" והוא אומר: "כן, ראיתי עכשיו בוויינט".גם אני רואה עכשיו בוויינט. מה אתם יודעים; ניסו להתנקש בחיי…

השבוע אמרתי בשיחה "פארה פוסט". למעשה מה שאמרתי היה שלא רק שאין לי אמנות בבית, אפילו "פוסטר של פארה פוסט" אין לי בחדר שינה.אל תשאלו למה התכוונתי.כלומר, אם אין לכם מושג, תשאלו. זה בסדר. גם לבנאדם שאיתו דיברתי – לדעתי הוא בן שלושים ומשהו – לא היה מושג. מה פוסטר? מי זאת בכלל פארה פוסט?…

זה לא יום כיפורים בלי להגיד משהו מפויס או מפייס, אבל באמת שאין לי – ונדמה לי שאין בכלל – שום דבר כזה במלאי כרגע. אזל.אז אני אגיד משהו אחר – משהו שקשור רק בעקיפין, ואולי בכלל לא, ליום הכיפורים, אבל בכל זאת שווה להגיד:מדי פעם, משום מקום, זה יכול להיות סתם באמצע איזה יום…

הצילום הזה. לעזאזל, הצילום הזה. הוא לא יוצא לי מראש מהרגע שראיתי אותו. אני מנסה להוציא אותו משם. יותר מזה: אני שולח אותו לשבת בספסל האחורי של הראש שלי ולהתכסות במשהו. והצילום מציית; הוא הולך ויושב מאחורה. אבל משם, מכוסה, מושפל, הוא ממשיך לא לצאת לי מהראש.זה צילום איקוני שלא התכוון להיות איקוני; זה צילום…

אנשים רבים מדברים איתי (אוקיי, בעיקר אני מדבר) על העניין הזה של "חוזה ישראלי חדש". אני לא חזק במיוחד בחוזים – למעשה הם מפחידים אותי כי אני גבר שמפחד ממחויבות (בזמנו הצעתי לאהובתי לא להתחתן איתי. היא אמרה כן. לא-התחתנו באירוע מקסים ואנחנו לא-נשואים באושר יחסי עד עצם היום) – אבל דווקא חוזה חברתי חדש…

כבר די הרבה שנים שאביב גפן הוא מבחינתי כותרת, דיווח, רכילות, עוד ראיון. התגרש, התנצל למתנחלים, הצטלם עם נתניהו, עשה סדרה על עצמו – גפן הוא, מה שנקרא, אמן פעיל, רק שלאחרונה קצת יותר פעיל וקצת פחות אמן.כבר די הרבה שנים ששירים חדשים של גפן הם החלק הכי פחות מעניין בו, והתקשורת, באופן טבעי, לא…

"אני חייבת להראות לך סרטון", היא אומרת לי. "אתה חייב לראות את זה".השעה עשר וחצי בערב. אני גמור. הילדים סוף סוף התפנו. הדבר האחרון – למעשה אחד אחרי אחרון – שאני רוצה לעשות זה לראות סרטון. אבל מתברר שאני חייב.למה, בעצם, אני חייב לראות את הסרטון? מה הופך את הדבר הזה לחובה? זה חוק מדינה?…

פעם הייתי מהאנשים האלה ששואלים כל שתי דקות איפה הטלפון הנייד שלהם ואם מישהו ראה אותו. זאת הייתה התקופה הטובה, כי עכשיו אני יודע, בכל זמן נתון, מה התשובה: הוא אצל הילדה. היא משתמשת בו כדי לעשות את רוב מה שהיא עושה בזמנה החופשי בימים אלה: מסתכלת על עצמה.כן, היא יכלה להשתמש בסתם ראי –…

זה כבר לא קורה לי כמעט בכלל, שאני צוחק ברמה מגוחכת כמו זו שבה צחקתי מ"מה יש", תוכנית רדיו ששודרה בין השנים ממש-מזמן למעדיף-לא-לזכור. השבוע זה קרה.זה קרה כי הקשבתי ל"מה יש".אין ממש דרך להקשיב כיום ל"מה יש" מלבד קטעים ספורדיים ששרדו בכמה אתרי אינטרנט שלרוב מנוהלים על ידי מה-ישולוגים בכירים ממני – אבל ארז…

מה זה בית?רגע, אל תתנו לי את התשובות הסטנדרטיות או המתחכמות שלכם, לא "בית הוא המקום שבו אני משכיב ילדים לישון", או "בית הוא המקום שחיכיתי שנים לעזוב" או אפילו "בית הוא המקום הזה שאני מבלבל לכולם את המוח שאין לי, בזמן שאני עושה מיליונים בהייטק אבל מוכרח להתייסר על משהו, אז תשמעו למה ניו…