יש איזה אחד בפייסבוק שלי, לא חשוב שמות אבל קוראים לו שרון, שטורח להעלות עוד ועוד פוסטים שמוכיחים רעיון אחד שהבנאדם קצת אובססיבי לגביו:שאירופה גמורה.באמת, הוא כותב, רק תראו מה הולך שם! הם לא עושים מספיק ילדים, המוסלמים תיכף יעשו להם את המוות, האליטות הליברליות כבר עושות להם, הגבולות שלהם פתוחים מדי, הצבאות שלהם אבסורדיים,…

בשבועות האחרונים אני מרגיש שהגעתי לקצה. אני מתכוון לקצה הסבלנות. קצה התקווה. קצה הרצון להמשיך עם האופטימיות.אני גולל בחוסר חשק מוחלט את הפיד שלי ברשת וכבר כמעט לא נעצר על שום דבר פוליטי. הכל נאמר, נלעס, נטחן כל כך הרבה פעמים, בכל כך הרבה דרכים, הכל נכתב, הכל ידוע מראש – רבאק, הגענו בשעה טובה…

ברוכים הבאים למדינת אבסורדיסטן.המקום שכל הדברים הטובים שקרו בו השנה הם בקושי תיקון מאוחר, חלקי, טראגי, של הדברים האיומים שקרו בו שנה ושנתיים קודם; כן, החטופים חזרו. אלה שלא מתו, נרצחו או נורו במנהרות. וכן, המלחמה הסתיימה בפקודת נשיא אמריקאי. ולזה קוראים באבסורדיסטן "הדברים הטובים", והייתה שנה טובה בסך הכל, לא?ברוכים הבאים לאבסורדיסטן.המדינה שבה השר…

אל תשאלו מה קרה בשבוע שעבר: סוף העולם הגיע. ואז סוף העולם הלך.הייתה סופה איומה, עצומה, תנ"כית – כל כך גדולה עד שממש היה לה שם פרטי – והיא איימה לכלות סופית את ישראל – שהכריזה מצידה על קוד אדום – באמצעות נשק יום הדין שגם התעשיות הצבאיות שלנו עומדות מולו חסרת אונים: גשם. משמיים.אחר…

אנשים, היא אומרת לי, כבר לא מסוגלים לחשוב על מצב שבו הם אולי היו לא בסדר.היא מדברת על תוכנית הטלוויזיה הזו שהיא עורכת לפרנסתנו, "מאסטר שף", שבה קורה לפעמים שמתמודדים מודחים עקב תבשיל שלא הצליח, או הצליח פחות.זה מין פורמט כזה. כמו החיים. בסוף כולם מודחים מלבד אחד, והוא מוכתר למאסטר-שף הבא של ישראל וממשיך…

גם השבוע המשכתי בחיי.המשכתי בהם כאילו כלום.לא עשיתי שום דבר יוצא דופן כמו, נניח, לעלות לירושלים עם לפיד בוער, לצרף אליי עוד עשרות אלפי ישראלים טובים עם לפידים בוערים, להגיע למשכן הכנסת ולעמוד סביבו עם הלפידים שלנו ולא להתפזר יותר אף פעם.לא עשיתי שום דבר כזה.גם לא הגעתי ללשכתו של בנימין נתניהו וגררתי אותו מהרגליים…

אני רוצה להתחיל מקפקא, כי קפקא הוא מקום טוב להתחיל ממנו בהקשר של ישראל 2025.תכירו – אם טרם הכרתם – את "מושבת העונשין", סיפור קפקאי שבו מגיע קצין אירופאי לאיזו מושבה קולוניאלית – כנראה באיזו מדינת חסות מזרח תיכונית בשליטה אמריקאית – שבה הוא מוזמן לצפות בהוצאה להורג באמצעות מכונת עינויים אכזרית ומשוכללת, שחורטת בבשר…

ישראלים רבים, ואני גאה להגיד שמדובר בי ("אני מכיל המונים", כמו שכתב המשורר וולט וויטמן) שואלים את עצמם לא פעם: כאילו, מה? מה יש לאנשים, שמספרם לא קטן והם מונים את מה שנדמה בסקרים כ-24 מנדטים יציבים כבטון, שהם ממשיכים להאמין, לציית וללכת בעיוורון גמור אחרי בנימין נתניהו והקרקס המעופף של ממשלתו?כלומר, מה בחמשת חושיהם…

זה קורה ב"אורבן אאטופיטרס", רשת אופנה היפסטרית ענקית, בינלאומית, שגם אני עוד הספקתי לקנות בה בגיל 22 בגדים מכוערים כל כך עד שבדיעבד אני מכחיש שבכלל הייתי בן 22, ועכשיו הילד שלי עומד לקנות בה את אותה סחורה, ואין ספק שההיסטוריה חוזרת, פעם כטרגדיה,, פעם כפארסה, ופעם כמכנסי באגי גרועים.אנחנו בקמדן, לונדון, והוא מודד ומתחבט…

מעולם לא רציתי להיות בעזה. לא רציתי – ואני עדיין לא רוצה – שילדיי או חברים שלי יהיו שם. לא כחיילים, לא כתושבים, לא בכלל. מה לי ולעזה? מה לנו ולעזה? מה איבדנו שם?איבדנו מאות חיילים רק במלחמת "חרבות ברזל".איבדנו מאות אזרחים בטרור עזתי מאז 67'.איבדנו את הכבוד העצמי – החל מילדינו המגויסים שצריכים להוציא…