יש איזה אחד בפייסבוק שלי, לא חשוב שמות אבל קוראים לו שרון, שטורח להעלות עוד ועוד פוסטים שמוכיחים רעיון אחד שהבנאדם קצת אובססיבי לגביו:שאירופה גמורה.באמת, הוא כותב, רק תראו מה הולך שם! הם לא עושים מספיק ילדים, המוסלמים תיכף יעשו להם את המוות, האליטות הליברליות כבר עושות להם, הגבולות שלהם פתוחים מדי, הצבאות שלהם אבסורדיים,…

הייתי בחו"ל בשבוע שעבר. לא חשובים הפרטים – אוסטריה, סקי עם חברים, זה רק נשמע פריבילגי, בפועל זה הרבה יותר מנשמע, זה גם נראה ומרגיש – אבל משהו מוזר קרה לי במהלך השבוע הזה:הייתי רגוע. לגמרי. למעשה, אני לא זוכר את עצמי רגוע כל כך אי-פעם, אפילו לא בחו"ל, בטח לא בספא, בטוח לא במסאז'…

לפעמים כשאני חוזר לארץ מחו"ל – ואני תמיד חוזר לארץ מחו"ל מסיבה ציונית מובהקת: שמגיע המועד הנקוב על כרטיס הטיסה שלי – אני נתקף בסוג של דכדוך.זה קורה כבר ביום שלפני הטיסה חזרה לארץ, שבו אני מסתובב ברחובות חו"ל היפה בתחושה מעיקה של פעם-אחרונה (עד הפעם הבאה, אני אומר לעצמי, ולא מקשיב), ואז, ביום עצמו,…

אין טעם לנסות להציג את זה אחרת: נסענו לאתונה כדי לחפש שם את חיינו החדשים. האפשריים. הבאים.נסענו לאתונה כדי לבדוק רילוקיישן, עזיבה, "הרפתקאה של שנה-שנתיים", "לצאת מאזור הנוחות" – תקראו לזה איך שנוח לכם יותר ומחייב לכם פחות, לי אישית זה פחות קריטי; יותר קריטי לי שהילד שלי מקבל בעוד שנה צו ראשון, מה שנותן…

אחח, קפריסין! ארץ חלומות שמעולם לא חלמתי, ארץ מובטחת שמעולם לא הבטיחה כלום, ארץ ש… מה אני בכלל יודע על קפריסין? לא יודע. הייתה פעם תחנת טלוויזיה ששידרה משם, וכשאנשים התייאשו מבינג' "עמוד האש" בערוץ הראשון ונמאס להם להגיד "תעביר לירדן" או "תעביר למידל-איסט" הם אמרו "טוב, תעביר לקפריסין".לא זוכר מה שידרו בקפריסין, אבל דווקא…

טוב, אמרתי לעצמי ולמדינת ישראל כשעליתי למטוס לאירופה עם המשפחה לפני שבועיים, תנו לי רק שעה-שעתיים עד שאני סופית מחוץ לגייט, מחוץ לנתב"ג, מחוץ למרחב האווירי של ישראל, וקדימה, תנו בראש. כל מה שתכננתם ואיימתם.הנקמה של חיזבאללה? ההתחשבנות של איראן? טילים בלתי פוסקים על ת"א? החרבת ביירות? שלושה ימים בממ"ד, ישן כפיות עם טרנזיסטור וקופסת…

לא רחוק מהעיירה ג'ספר שברוקיז הקנדיים, אמא דובה חוצה כביש בהליכה מדודה. בעקבותיה, בדילוגים קלים יותר, מגיע הגור הקטן שלה. הם מסיימים לחצות, ואז נכנס לכביש בריצה גור נוסף.לא, הוא לא יידרס, מה פתאום. המכוניות הספורות משני צידי הכביש ייעצרו, כמה נהגים יספיקו לצאת בחרישיות כדי לצלם, והדובון הנוסף מסיים לחצות את הכביש בביטחה.נהר עוצמתי…

כל הקיץ החזקנו מעמד. לא היה לנו קל – הייתם פה, אתם יודעים שלא היה קל – אבל הצלחנו איכשהו להחזיק:לא נסענו עם הילדים לשום מקום. אפילו לא יוון בקטנה, פאפוס בקטנטנה, אילת בזעירה. כלום.יש לנו עקרונות בחיים – לא זוכר איפה שמנו אותם, בארון המצעים אולי, אבל אחד מהם הוא שלא נוסעים לשום מקום…

כמה ימים לפני כריסטמס האחרון לקחנו את הילדים ללונדון, שיראו קצת מנורות. הזמנו את הנסיעה הזו מספיק זמן מראש (זה לא עזר. כרטיסי הטיסה תמיד הכי יקרים כשאני בא לקנות אותם, זה חוק פיזיקלי כזה), הילדים התרגשו לקראתה, ורק אני ידעתי בוודאות דבר אחד:שזה יהיה אסון.תחזית מזג האוויר הראתה שלונדון קפואה. מה קפואה, אתם מסתכלים…