זה הזמן לצאת מהמחילה ולהגיד: גם אני הכרתי את עירית לינור. עבדתי איתה. שידרתי איתה. חלפתי לידה במסדרונות. אחח, איזו בחורה היא הייתה. מעצבנת למדי. אבל מה, היה לה קול כזה, בלתי נעים. מה שכן, חייבים לומר לזכותה שתמיד ידעה לחבר שני משפטים למשפט שלישי שיביא לך את החלסטרה. ואף על פי כל המגרעות האלה,…

בזמן האחרון, לרוב די מאוחר בלילה, אני מוצא את עצמי במקום שבו מעולם לא חיפשתי: אני מתיישב מול נטפליקס ומריץ לעצמי, בבחירה מקרית, פרק או שניים או שלושה של "סיינפלד".המשפחה שלי בזה לי בשקט, ואז בקול רם; האישה שוקעת בנייד – זה מצחיק אותה הרבה יותר, מה יש להשוות – והילד פשוט נוחר בבוז. בהתחלה…

בוקר אחד, תל אביב התעוררה והחליטה שנמאס לה. נמאס לה מהפקקים, מהיוקר, מהזיעה הנצחית. אז היא פשוט קמה והלכה. כן, כן, העיר כולה. הבניינים, הכבישים, אפילו כיכר דיזנגוף – הכל התקפל כמו אוריגמי ענק והתגלגל לכיוון הים.תושבי העיר מצאו את עצמם פתאום על חוף ריק. אין קפה, אין הייטק, אין מסעדות שף. רק חול וגלים…

"שמעת שירו לטראמפ באוזן?"אני מתהפך לרגע לכיוונו של הבן שלי על המיטה במלון שלנו במנהטן – כן, זה הזמן בחייו של ג'וניור לעבור את קורס החובה "מבוא לניו יורק" בהנחיית אבא – ואומר לו: "מה? מאיפה הבאת את זה?!" והוא אומר: "כן, ראיתי עכשיו בוויינט".גם אני רואה עכשיו בוויינט. מה אתם יודעים; ניסו להתנקש בחיי…

השבוע אמרתי בשיחה "פארה פוסט". למעשה מה שאמרתי היה שלא רק שאין לי אמנות בבית, אפילו "פוסטר של פארה פוסט" אין לי בחדר שינה.אל תשאלו למה התכוונתי.כלומר, אם אין לכם מושג, תשאלו. זה בסדר. גם לבנאדם שאיתו דיברתי – לדעתי הוא בן שלושים ומשהו – לא היה מושג. מה פוסטר? מי זאת בכלל פארה פוסט?…

זה לא יום כיפורים בלי להגיד משהו מפויס או מפייס, אבל באמת שאין לי – ונדמה לי שאין בכלל – שום דבר כזה במלאי כרגע. אזל.אז אני אגיד משהו אחר – משהו שקשור רק בעקיפין, ואולי בכלל לא, ליום הכיפורים, אבל בכל זאת שווה להגיד:מדי פעם, משום מקום, זה יכול להיות סתם באמצע איזה יום…

הצילום הזה. לעזאזל, הצילום הזה. הוא לא יוצא לי מראש מהרגע שראיתי אותו. אני מנסה להוציא אותו משם. יותר מזה: אני שולח אותו לשבת בספסל האחורי של הראש שלי ולהתכסות במשהו. והצילום מציית; הוא הולך ויושב מאחורה. אבל משם, מכוסה, מושפל, הוא ממשיך לא לצאת לי מהראש.זה צילום איקוני שלא התכוון להיות איקוני; זה צילום…

אנשים רבים מדברים איתי (אוקיי, בעיקר אני מדבר) על העניין הזה של "חוזה ישראלי חדש". אני לא חזק במיוחד בחוזים – למעשה הם מפחידים אותי כי אני גבר שמפחד ממחויבות (בזמנו הצעתי לאהובתי לא להתחתן איתי. היא אמרה כן. לא-התחתנו באירוע מקסים ואנחנו לא-נשואים באושר יחסי עד עצם היום) – אבל דווקא חוזה חברתי חדש…

כבר די הרבה שנים שאביב גפן הוא מבחינתי כותרת, דיווח, רכילות, עוד ראיון. התגרש, התנצל למתנחלים, הצטלם עם נתניהו, עשה סדרה על עצמו – גפן הוא, מה שנקרא, אמן פעיל, רק שלאחרונה קצת יותר פעיל וקצת פחות אמן.כבר די הרבה שנים ששירים חדשים של גפן הם החלק הכי פחות מעניין בו, והתקשורת, באופן טבעי, לא…

"אני חייבת להראות לך סרטון", היא אומרת לי. "אתה חייב לראות את זה".השעה עשר וחצי בערב. אני גמור. הילדים סוף סוף התפנו. הדבר האחרון – למעשה אחד אחרי אחרון – שאני רוצה לעשות זה לראות סרטון. אבל מתברר שאני חייב.למה, בעצם, אני חייב לראות את הסרטון? מה הופך את הדבר הזה לחובה? זה חוק מדינה?…