במוצאי שבת הלכנו שוב להפגנת משפחות החטופים בדרך בגין בתל אביב. אני מגיע להפגנה הזו בלי שום ציפיות או מצברוח כי ברור לי שהיא לא תועיל. אני גורר רגליים, שומר על הבעה חתומה, כמעט ולא מדבר, ורואה אותם שם כרגיל: אותם אנשים, אותם מסכים, אותו ריטואל, שידור חוזר של השבוע שעבר, ולפני שבועיים, ובעוד שבוע.זה…

הוא לא יילך לעולם.המלחמה לא תיגמר אף פעם.החטופים לא יחזרו בחיים.כמה פעמים השבוע חשבתם, אמרתם או לא העזתם לחשוב או לנסח מחשבה כזו? כי אני חושב אותה כל בוקר, ולפעמים – בעיקר במקרים שבהם נתניהו מכנס מסיבת עיתונאים כדי להסביר בלייב למה הוא לא יילך לעולם, המלחמה לא תיגמר אף פעם והחטופים לא יחזרו בחיים…

תכירו, יותם זמרי. סוג של פאנליסט ימני המוציא את פרנסתו בשבירת שיא של שהייה רצופה באולפני ערוץ 14. בשבוע שעבר, זמרי העלה לרשתות צילום של מאות עקורים עזתיים – גברים, נשים, ילדים – נגררים בבלואיהם על רקע הרס וחורבן גמורים, והצמיד אליו את הכיתוב "תענוג", בשילוב אימוג'י מפריח נשיקה.אתם מבינים; זמרי מתענג – ודחוף לו…

אין יותר מציאות. המציאות חדלה מלהתקיים. המציאות היא נקודה זעירה וחסרת משמעות הרבה מתחתיכם, בעיקר כשאתם טסים ב"כנף ציון", המטוס הכמו-פרטי שלכם, בדרך לפגישה חסרת נחיצות ממשית – אבל "היסטורית" מבחינתכם – בוושינגטון, משאירים הרחק למטה רק מלחמה מדממת ואינסופית בכל החזיתות, 1,600 הרוגים, 133 חטופים, עשרות-אלפי מפונים, אלפי פצועים, גדועים, נכים, הלומים, ועוד כמה…

בזמן האחרון אני כבר לא יודע מה לעשות קודם: למרוט לעצמי שיער ראש, לריב עם זרים בטוויטר, לתפוס לעצמי שריר ברגל מרוב זעם, או פשוט ללכת לישון.אני יודע; אני צריך ללכת לישון. אבל אומרים שאסור ללכת לישון כועסים, ואני כועס. ממש כועס. כועס בצורה שגורמת לי לשאול את עצמי בכנות: למה, בעצם, אין לי אלת…

תראו, יש לנו בעיה.חברים אומרים לי, למשל, שיאיר גולן הוא בעיה, כי הוא אומר לא פעם דברים בעייתיים, ממש עושה טעויות של מתחילים עם כל ההתבטאויות הלא-זהירות האלה, "מישהו צריך לשמור לו על הפה כל הזמן, אחרת הוא תמיד יגיד משהו שיפיל אותו", הם אומרים.אז יאיר גולן הוא בעיה.טוב שיש את יאיר לפיד. אבל חברים…

חלפו שבועיים מאז הפעם האחרונה, ואני ידעתי מה זה אומר:שהגיע הזמן לפעם הבאה.חיכיתי לזה, ידעתי שזה בדרך, וזה לא איכזב; כבר ביום ראשון בערב הודיע לי השכן שהבגאז' של האוטו שלי פתוח סתם ככה. יצאתי החוצה וסגרתי אותו. שעתיים אחרי, אותו שכן (הבנאדם מטייל עם הכלב בתכיפות שגורמת לך לתהות מי מוציא את מי ולמה)…

מתחילים כבר לראות את הניצחון המוחלט.של ממשלת נתניהו על מדינת ישראל.זה כבר ממש פה, אפשר כמעט למשש את זה: רק השבוע התברר שפרס ישראל בוטל השנה כי אייל ולדמן – ישראלי יפה, לוחם גולני לשעבר שהקים ומכר חברת טכנולוגיה מצליחה ונבחר על ידי ועדת הפרס כזוכה בקטגוריית היזמות – לא בא טוב למשפחת נתניהו אחרי…

יש לי וידוי: קוראים לי רענן, ומעולם – או לפחות עד עכשיו, מאז ה-7 באוקטובר – לא ביקרתי בשיירי עוטף עזה.לא דחוף לי.לא עטיתי אפוד מגן וקסדה רק כדי להצטלם בהם על רקע בית שרוף בבארי ולהעלות לאינסטגרם. לא סיירתי בהריסות תחנת משטרת שדרות. לא קפצתי למגרש הגרוטאות בנתיבות שאליו פונו המכוניות השרופות, ולא עשיתי…

זו לא פעולה מסובכת. בעצם היא די פשוטה. בהתחלה אתם מרגישים לא בסדר כלפי מישהו אחר, ותיכף אחר כך, אתם מרגישים רע עם עצמכם, ומשהו בכם מתכנס פנימה. קוראים לזה בושה, וזה די פשוט, ואפילו מומלץ לביצוע מדי פעם.רק השבוע תרגלתי את הפעולה הזאת פעמיים (אני בכושר טוב בתחום). פעם אחת הייתה כשלא חזרתי למייל…