ישראלים רבים, ואני גאה להגיד שמדובר בי ("אני מכיל המונים", כמו שכתב המשורר וולט וויטמן) שואלים את עצמם לא פעם: כאילו, מה? מה יש לאנשים, שמספרם לא קטן והם מונים את מה שנדמה בסקרים כ-24 מנדטים יציבים כבטון, שהם ממשיכים להאמין, לציית וללכת בעיוורון גמור אחרי בנימין נתניהו והקרקס המעופף של ממשלתו?כלומר, מה בחמשת חושיהם…

זה קורה ב"אורבן אאטופיטרס", רשת אופנה היפסטרית ענקית, בינלאומית, שגם אני עוד הספקתי לקנות בה בגיל 22 בגדים מכוערים כל כך עד שבדיעבד אני מכחיש שבכלל הייתי בן 22, ועכשיו הילד שלי עומד לקנות בה את אותה סחורה, ואין ספק שההיסטוריה חוזרת, פעם כטרגדיה,, פעם כפארסה, ופעם כמכנסי באגי גרועים.אנחנו בקמדן, לונדון, והוא מודד ומתחבט…

מעולם לא רציתי להיות בעזה. לא רציתי – ואני עדיין לא רוצה – שילדיי או חברים שלי יהיו שם. לא כחיילים, לא כתושבים, לא בכלל. מה לי ולעזה? מה לנו ולעזה? מה איבדנו שם?איבדנו מאות חיילים רק במלחמת "חרבות ברזל".איבדנו מאות אזרחים בטרור עזתי מאז 67'.איבדנו את הכבוד העצמי – החל מילדינו המגויסים שצריכים להוציא…

זה הזמן לצאת מהמחילה ולהגיד: גם אני הכרתי את עירית לינור. עבדתי איתה. שידרתי איתה. חלפתי לידה במסדרונות. אחח, איזו בחורה היא הייתה. מעצבנת למדי. אבל מה, היה לה קול כזה, בלתי נעים. מה שכן, חייבים לומר לזכותה שתמיד ידעה לחבר שני משפטים למשפט שלישי שיביא לך את החלסטרה. ואף על פי כל המגרעות האלה,…

אני רק שאלה קטנה: תגידו, איך יש לכם עוד כוח, איך?לא, באמת, מישהו בכלל עוד עוקב? ממש עוקב? כלומר, פרשה ביטחונית חדשה, סימן קריאה! שב"כ, המשטרה, כהניזם, גלי בהרב, רונן בר, שיקלי, חומר סודי, לא סודי, הדלפה, חצי הדלפה, ההם צועקים דיפ־סטייט, האלה צורחים פרשה ביטחונית. סימן קריאה.אין לכם מושג, נכון? שום מושג. כלומר ברור…

מה עשיתם בשישי-שבת הקודמים? אל תגידו לי, אני אגיד לכם: ישבתם עם אנשים – חברים או משפחה – ודיברתם על המצב המייאש והבלתי נתפס הזה. על הפוליטיקה הנבזית. על האנשים הלא-ייאמנו בכלל שבצד השני. על ביבי. וגם על ביבי. כמו כן, ביבי.אני יודע, כי זה בדיוק מה שאני עשיתי. ישבתי עם האנשים שלי – כולל…

הייתי רוצה לדבר היום על שני סוסים מתים. אולי שלושה. אולי יותר.בעצם אין לי מושג על כמה סוסים מתים אני אדבר, כי זו הבעיה עם סוסים מתים: לא פעם, קשה מאוד לזהות שאתם רוכבים על אחד. כי אתם כבר על הסוס. וכבר רגילים להיות עליו. וזה נחמד מאוד לשבת על סוס, אפילו מת.יש רק בעיה…

אם יש דבר אחד שפתיחת קניון "ביג גלילות" לימדה אותי – ואין – זה שהמציאות היא אירוע מתעתע; האדם חושב לעצמו: "המדובר בקניון, כן? יש שם חנויות כמו זארה ופוקס ואלו יוגה וסניף של ארקפה. מה רוצים מחיי?" ואז באה המציאות ומעמידה ביום אחד 150 אלף ישראלים בפקקים אינסופיים בכניסה לקניון ביג גלילות.רק שלושה קילומטר…

לפעמים אני מתקשה להביט  בתמונה הזאת. לפעמים העיניים שלי נודדות באוטומט, מסרבות להעביר את המסר למוח. לפעמים אני גולל במהירות למרות שאני יודע בדיוק מה אני לא רוצה לדעת.לפעמים אני נופל בטעות על התמונה, שהיא מבחינתי הקשה ביותר מה-7 באוקטובר; לא, היא לא של גופות מוטלות, לא של חטופות קשורות בטויוטות של מחבלים, לא המונים…

אין טעם לנסות להציג את זה אחרת: נסענו לאתונה כדי לחפש שם את חיינו החדשים. האפשריים. הבאים.נסענו לאתונה כדי לבדוק רילוקיישן, עזיבה, "הרפתקאה של שנה-שנתיים", "לצאת מאזור הנוחות" – תקראו לזה איך שנוח לכם יותר ומחייב לכם פחות, לי אישית זה פחות קריטי; יותר קריטי לי שהילד שלי מקבל בעוד שנה צו ראשון, מה שנותן…