החתול הג'ינג'י השמן חי בשכונה בערך מאז שהשכונה חיה, אולי קודם. הוא חתול עם תו נכה: היללות שלו חלושות וקטועות, בקושי נשמעות – משהו במנגנון המיאו שלו בעליל השתבש – ולמרות גודלו הפיזי, הוא מפוחד, מאויים ומוכה בקלות על ידי כל חתול מזדמן אחר, ואין דרך ללטף אותו בלי למצוא את עצמך מלטף אוויר.בגדול, הייתי…

"אנחנו חייבים להכין תיק", היא אומרת לי אחרי עיון מודאג נוסף בטלפון הנייד שלה, בדיוק כמו שאמרה לי לפני שבוע. ולפני שבועיים."מה להכין תיק, אנחנו הולכים ללדת?" אני חוזר על בדיחת האבא הגרועה שעליה חזרתי גם לפני שבוע. "לא מצחיק", היא אומרת, כאילו מישהו בכלל צחק. "זה רציני – ברגע שנסראללה יתחיל להמטיר פה מאות…

לקום בבוקר למלחמה. להגיד לעצמך: פאק, מלחמה. המלחמה הארורה. זה עוד קורה. מלחמה שם בחוץ, ואני פה במיטה. עוד יום חסר תוחלת עומד בפניי. העסק שלי סגור, או רק חצי פעיל. העבודה נדחתה, או על הולד. חיים שלמים על הולד. עוד יום של מדינה במלחמה, ואני במלחמה עם עצמי.לחשוב לעצמך: זה כמו בקורונה, אבל גרוע…

לפני חודשיים קרה משהו מדאיג: על שניים-שלושה-חמישה מהקירות בבית הבחנתי בנימים של רטיבות שניפחו קצת את הקיר. התחלתי לדאוג בקשר לזה, והרגשתי שעשיתי את שלי: אני דואג. זאת עשייה. זה משהו שאני עסוק בו, מתחזק אותו, מטפח אותו – לדאוג זאת עבודה שגוזלת זמן ואנרגיה, ויש לה גם שכר ותמורה: דאגה טובה יכולה, בחודשים טובים,…

"היי, נפלא לפגוש אותך. אני פאי, מנוע הבינה המלאכותית האישי שלך. מטרתי היא להיות מועיל, ידידותי וכייפי. בקש ממני עצה, תשובות או בוא סתם נדבר על מה שמעסיק אותך. איך היום שלך?"היום שלי לא משהו. נראה שהכל מדכא אותי."צר לי לשמוע שאין לך יום טוב. אתה רוצה לדבר על מה שמטריד אותך? אתה עשוי להרגיש…

כמה ימים לפני כריסטמס האחרון לקחנו את הילדים ללונדון, שיראו קצת מנורות. הזמנו את הנסיעה הזו מספיק זמן מראש (זה לא עזר. כרטיסי הטיסה תמיד הכי יקרים כשאני בא לקנות אותם, זה חוק פיזיקלי כזה), הילדים התרגשו לקראתה, ורק אני ידעתי בוודאות דבר אחד:שזה יהיה אסון.תחזית מזג האוויר הראתה שלונדון קפואה. מה קפואה, אתם מסתכלים…

תקציר הפרק הקודם: נסעתי עם המשפחה לקאייקי כפר בלום והיה סיוט.בפרק הנוכחי: שכנה שלי ניגשת אליי באיזה בוקר באמצע השבוע ואומרת משהו כמו "בול ביום שקראנו את הטור שלך, היינו בכפר בלום בקייאקים".יופי, אני אומר לעצמי, אני כבר מכיר את השיחה הזאת. ניהלתי אותה מספיק פעמים בשבוע האחרון. עכשיו היא תגיד שכל מילה שלי בסלע,…

פעם גרתי לבד. זה נראה כמו מדע בדיוני עכשיו, כמו משהו שלא באמת קרה, לא ממש סביר, אבל אני יודע עובדתית שגרתי לבד בתל אביב, ואחר כך בניו יורק, ואז שוב בתל אביב, וכל הזמן הזה – כמו שמיילל נאצ'י נאץ', לא ברור למה – הייתי לבד. כלומר לא תמיד הייתי לבד, פה ושם הייתי…

השבוע זה היכה בי: הגשמתי את החלום! יותר מזה: אני חי את החלום. אני קם כל בוקר, וזה חלום שהתגשם. זה בדיוק מה שחלמתי עליו. אחד לאחד.מה היה החלום? אה, קל; כמו כל ילד אייטיז, גם אני גדלתי על המנטרה ההורית של התקופה, "וילה-וולבו". כן, זה היה סממן העושר הדפיניטיבי של ישראל בשנות השמונים: יש…

הבנאדם היחיד שאני מכיר שלא מחזיק טלפון נייד הוא הספר שלי. פשוט אין לו. הוא לא רוצה, לא מוכן, וכן, הוא יודע מה הוא מפסיד ורוצה להפסיד בדיוק את זה. "מה אני צריך נייד", הוא אומר לי כשאני שואל, בפעם המי-יודע (אני יודע: שלישית. אבל המספרה שלו מלאה בנודניקים כמוני ששואלים אותו כל הזמן) מה…