לפעמים אני מתקשה להביט  בתמונה הזאת. לפעמים העיניים שלי נודדות באוטומט, מסרבות להעביר את המסר למוח. לפעמים אני גולל במהירות למרות שאני יודע בדיוק מה אני לא רוצה לדעת.לפעמים אני נופל בטעות על התמונה, שהיא מבחינתי הקשה ביותר מה-7 באוקטובר; לא, היא לא של גופות מוטלות, לא של חטופות קשורות בטויוטות של מחבלים, לא המונים…

בזמן האחרון אימצתי מנהג שמעולם לא הוצע לאימוץ: בכל ביקור בסופר או במכולת, אחרי שאני אוסף את כל המצרכים ועומד בתור לקופה, אני מנסה לנחש כמה התשלום הולך לצאת.אני מנחש מספר – גבוה ככל שאני יכול – ואז אני מגזים עוד טיפה. ואז אני מעגל קצת כלפי מעלה. ואז אני מוודא שבאמת חשבתי על הסכום…

אני לא מסוגל לצפות במלוא שלוש וחצי דקות הסרטון של החטוף עידן אלכסנדר. כעבור דקה וחצי בערך, שבהן עידן בוכה ומתחנן שנציל את חייו ואת חייהם שם, אני מוכרח לעצור את זה.עולה לי בצמרמורות ובחילה פיזית לצפות גם במלוא שלוש וחצי דקות הסרטון של מתן צנגאוקר, שאומר: "אמא, מקווה לשבת איתך שוב ליד שולחן. לדבר…

הגיע הזמן להעלות על הדעת את הבלתי יעלה על הדעת.אני יודע, יודע. זה לא יעלה על הדעת, אז איך נעלה? אבל לפעמים, כשדברים לא עולים על הדעת צריך לעזור להם עם איזו דחיפה קטנה.למשל – בואו ננסה יחד – לא יעלה על הדעת שהחטופים לא יחזרו. אף פעם. שלא תהיה שום עסקה נוספת, שהזמן יחלוף,…

אני רוצה וצריך לכתוב כאן משהו לרגל יום השנה למלחמת 7 באוקטובר, אבל לעזאזל, כל יום הוא רק עוד יום למלחמת 7 באוקטובר, כולל היום, מחר ובעוד שבוע ושבועיים; זה לא נגמר. לא הייתם מציינים יום חג לחג שנמשך כל השנה, אני מניח. אותו דבר לגבי מלחמות; כל עוד המלחמה נמשכת, מה יש לחגוג ולציין…

במוצאי שבת הלכנו שוב להפגנת משפחות החטופים בדרך בגין בתל אביב. אני מגיע להפגנה הזו בלי שום ציפיות או מצברוח כי ברור לי שהיא לא תועיל. אני גורר רגליים, שומר על הבעה חתומה, כמעט ולא מדבר, ורואה אותם שם כרגיל: אותם אנשים, אותם מסכים, אותו ריטואל, שידור חוזר של השבוע שעבר, ולפני שבועיים, ובעוד שבוע.זה…

אחח, קפריסין! ארץ חלומות שמעולם לא חלמתי, ארץ מובטחת שמעולם לא הבטיחה כלום, ארץ ש… מה אני בכלל יודע על קפריסין? לא יודע. הייתה פעם תחנת טלוויזיה ששידרה משם, וכשאנשים התייאשו מבינג' "עמוד האש" בערוץ הראשון ונמאס להם להגיד "תעביר לירדן" או "תעביר למידל-איסט" הם אמרו "טוב, תעביר לקפריסין".לא זוכר מה שידרו בקפריסין, אבל דווקא…

הוא לא יילך לעולם.המלחמה לא תיגמר אף פעם.החטופים לא יחזרו בחיים.כמה פעמים השבוע חשבתם, אמרתם או לא העזתם לחשוב או לנסח מחשבה כזו? כי אני חושב אותה כל בוקר, ולפעמים – בעיקר במקרים שבהם נתניהו מכנס מסיבת עיתונאים כדי להסביר בלייב למה הוא לא יילך לעולם, המלחמה לא תיגמר אף פעם והחטופים לא יחזרו בחיים…

תכירו, יותם זמרי. סוג של פאנליסט ימני המוציא את פרנסתו בשבירת שיא של שהייה רצופה באולפני ערוץ 14. בשבוע שעבר, זמרי העלה לרשתות צילום של מאות עקורים עזתיים – גברים, נשים, ילדים – נגררים בבלואיהם על רקע הרס וחורבן גמורים, והצמיד אליו את הכיתוב "תענוג", בשילוב אימוג'י מפריח נשיקה.אתם מבינים; זמרי מתענג – ודחוף לו…

בשבת האחרונה נמאס לי משישי האחרון, שבו ישבנו כל המשפחה רוב הזמן די בדממה ולעסנו אחד לשני את קצות העצבים הרופפים בעודנו ממתינים שאיראן תנקום בנו את נקמתה המובטחת – ופשוט אמרתי לילדים: קדימה, הולכים לבריכה.מכיוון שאני כרגע הרוברטו בניני של הבית – האבא שמסתיר מהם את העובדה שבעצם כולנו יושבים פה ומחכים למותנו בזמן…