מאז שהשתרר פה שעון חורף (כי חורף, מה זאת אומרת, תפתחו חלון תראו) פיתחתי לעצמי עייפות כרונית שיורדת עליי תמיד בסביבות רבע לחמש אחר הצהריים ואומרת לי: בוא, שים ראש, תראה, תיכף חושך בחוץ, וכבר מזמן חושך בפנים, והכל ממילא מדכא, והשמש שוקעת על המערב, על הדמוקרטיה הליברלית ועל הפיצוציה של מנש שכבר אין לך…

נורא לא מתחשק לי להשחית מילים – שכבר הושחתו ממילא – על הקוריוז גדעון סער, ממילא אחת מהערות השוליים הזניחות בתולדות הפוליטיקה הישראלית, ובכל זאת מדובר בנקודת התחלה טובה לענייננו. כי גדעון סער הוא האיש הזה שבנה את עצמו, כל השנים האחרונות, על אמירות כמו "ממשלת נתניהו – אסון למדינה", "נתניהו נחוש לדרדר את ישראל…

הגיע הזמן להעלות על הדעת את הבלתי יעלה על הדעת.אני יודע, יודע. זה לא יעלה על הדעת, אז איך נעלה? אבל לפעמים, כשדברים לא עולים על הדעת צריך לעזור להם עם איזו דחיפה קטנה.למשל – בואו ננסה יחד – לא יעלה על הדעת שהחטופים לא יחזרו. אף פעם. שלא תהיה שום עסקה נוספת, שהזמן יחלוף,…

אני לא חושב שגנבו לי את המדינה.קודם כל, כי מדינה זה דבר מאוד קשה לגניבה. היא קשורה ליבשת שלמה, וכמעט לא קיימת דיסקית ניסור עבה מספיק, וחוץ מזה, זה כבד – אפילו מדינה זעירה כמו ישראל היא משהו שלך תסחוב, בטח בלי להיתפס. ומעבר לזה, בכל יום שבו אני מתעורר בבוקר ויוצא החוצה עם הכלבה,…

יש לי חבר אחד (למעשה יש לי שלושה, וגם זה לאחר מאמצים גדולים מצידי) שכששואלים אותו, נניח, מה הוא מתכנן לעשות מחר או בשבוע הקרוב, הוא עונה כבר שנה: "להמשיך לעשות את עצמי".הוא לא צריך להסביר, כי נדמה לי שכולנו מבינים למה הוא מתכוון.אבל תרשו לי בכל זאת: הוא מתכוון שהוא מרגיש שהוא עושה את…

אני רוצה וצריך לכתוב כאן משהו לרגל יום השנה למלחמת 7 באוקטובר, אבל לעזאזל, כל יום הוא רק עוד יום למלחמת 7 באוקטובר, כולל היום, מחר ובעוד שבוע ושבועיים; זה לא נגמר. לא הייתם מציינים יום חג לחג שנמשך כל השנה, אני מניח. אותו דבר לגבי מלחמות; כל עוד המלחמה נמשכת, מה יש לחגוג ולציין…

מגיע רגע כזה בחיי אישה –אוקיי, בחיי אשתי – שבו חברה טובה שלה חוגגת, נניח, יום הולדת 50, וכל חבורת הבנות שמקיפה אותה, כולל אשתי, אמורה להרים לה עד כדי כך שהן לוקחות אותה ליוון ומשחקות שם במאמא-מיה משך שישה ימים רצוף. עזבו, יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע.הרגע הזה הגיע השבוע.וכשאהובתי יצאה לנתב"ג…

במוצאי שבת הלכנו שוב להפגנת משפחות החטופים בדרך בגין בתל אביב. אני מגיע להפגנה הזו בלי שום ציפיות או מצברוח כי ברור לי שהיא לא תועיל. אני גורר רגליים, שומר על הבעה חתומה, כמעט ולא מדבר, ורואה אותם שם כרגיל: אותם אנשים, אותם מסכים, אותו ריטואל, שידור חוזר של השבוע שעבר, ולפני שבועיים, ובעוד שבוע.זה…

בוקר אחד, תל אביב התעוררה והחליטה שנמאס לה. נמאס לה מהפקקים, מהיוקר, מהזיעה הנצחית. אז היא פשוט קמה והלכה. כן, כן, העיר כולה. הבניינים, הכבישים, אפילו כיכר דיזנגוף – הכל התקפל כמו אוריגמי ענק והתגלגל לכיוון הים.תושבי העיר מצאו את עצמם פתאום על חוף ריק. אין קפה, אין הייטק, אין מסעדות שף. רק חול וגלים…

אחח, קפריסין! ארץ חלומות שמעולם לא חלמתי, ארץ מובטחת שמעולם לא הבטיחה כלום, ארץ ש… מה אני בכלל יודע על קפריסין? לא יודע. הייתה פעם תחנת טלוויזיה ששידרה משם, וכשאנשים התייאשו מבינג' "עמוד האש" בערוץ הראשון ונמאס להם להגיד "תעביר לירדן" או "תעביר למידל-איסט" הם אמרו "טוב, תעביר לקפריסין".לא זוכר מה שידרו בקפריסין, אבל דווקא…