נא לא לקמט

אני מתקמט.לקח לי זמן להבחין בזה, והקמטים מופיעים כל כך בזחילה עד שאני כמעט מצליח לא לשים לב; אבל אז, ביום אחד – או בלילה – הראי מציג עובדה חותכת. "מה זה הדבר הזה?", ממש אמרתי לאהובתי כשניגשתי אליה בבהלה באחד הלילות השבוע, טרי מהראי, והצבעתי על מה שנראה כמו מכתש קטן אבל ברור באזור…

המרד השקוף

"מרד מיסים!", פוסק חבר שלי יואב סביב הקינוחים בארוחת הערב של שישי. "רק מרד מיסים. שיבינו שאנחנו לא הולכים לממן בכסף שהרווחנו ביושר את העבריינות, הכוללים, האברכים, ההתנחלויות, הסיפוחים והמלחמות שלהם, ושבלי הכסף שלנו הם יגמרו כמו אפגניסטן".רעיון לא רע, אני אומר לו, ואני איתך. לגמרי איתך. למעשה אני תומך בכל אחת משלוש התוכניות העקרוניות…

כבשת הרעש

קמתי בבוקר שאחרי ליל כל הבחירות, ובחוץ התחיל כבר הרעש.אחר כך הרעש התגבר. ואז הרעש הפך מחריש-אוזניים. ואז הרעש הפך לכל מה שאפשר היה לשמוע. כרגיל.ההרעשה הראשונה – עוד בטרם שקע האבק על מנו גבע – הגיעה מכיוון ח"כ אבי מעוז, שבישר שהממשלה הנכנסת תשקול לבטל את מצעד הגאווה, ואולי גם את הגאווה עצמה.לא יקרה,…

החוק הנורבגי

זו הקורונה אשמה.אני יודע; לאף אחד אין כוח לשמוע על זה שוב, ובכל זאת, תנו לי להחזיר אתכם רק לשנייה לזמן השחור – זמן הסגרים בבית, הזמן שבו לרגע חשבנו שהעולם נסגר על מנעול, ומתוך החשש הזה התחלנו להתגעגע לכל המקומות שלא הספקנו.כלומר, התגעגעתי גם לפריז, לניו יורק, לפירנצה, בסדר, אבל בעיקר התגעגעתי לכל המקומות…

כביש אבוד

תאונות דרכים הן לא העניין שלי. גם לא שלכם. תאונות הן העניין של מי שמעורבים בהן, לא? זו, באופן כללי, הגישה שלי. בטח גם שלכם. תאונות הן משהו שקורה בחדשות, לא פה אצלנו.וזה קורה בחדשות רק בימים שבהם משעמם מדי, לא?  בימים שבהם אין שום דבר דחוף יותר – נניח איחודי רשימות, שביתות, עזה או…

של מי החופש הזה לעזאזל

יש לימודים! שנת הלימודים – ותודה להוריי, לסוכן שלי וכמובן לאשתי, שבלעדיה מי ומה אני – נפתחה כסדרה. למרות שבינינו, גם אם שנת הלימודים נפתחת כסדרה, כולנו יודעים שהיא לא נפתחה כסדרה; היא נפתחה כפרק בודד, די קצר – משהו כמו חצי שעה מז'אנר הקומדיה בעיקר – שיסתיים מיד עם פרוס החגים.המצב ידוע: מערכת החינוך…

לא צריך שתרימו לי נר

תקציר הפרק הקודם: נסעתי עם המשפחה לקאייקי כפר בלום והיה סיוט.בפרק הנוכחי: שכנה שלי ניגשת אליי באיזה בוקר באמצע השבוע ואומרת משהו כמו "בול ביום שקראנו את הטור שלך, היינו בכפר בלום בקייאקים".יופי, אני אומר לעצמי, אני כבר מכיר את השיחה הזאת. ניהלתי אותה מספיק פעמים בשבוע האחרון. עכשיו היא תגיד שכל מילה שלי בסלע,…

השקט שלא נשאר

לא יודע מה חשבתי לעצמי כשגררתי את המשפחה ל"קיאקי כפר בלום". בעצם אני די יודע מה חשבתי לעצמי: שאנחנו נפליג בקיאק, או בסירת גומי, או באבוב, באזור כפר בלום. נשמע סביר, לא?הם ממש גדולים בביזנס, כפר בלום. לטענתם הם מהראשונים שבאו עם הקונספט הזה של לקחת משהו מתנפח, לשים אותו על מי הירדן ולהתיישב בתוכו…

אופוריית שלושת הימים

ביום שישי שעבר עוד היינו עם הילדים וחברים בים לפנות-ערב, המים היו חמימים ועכורים כמו שצריך, השקיעה נתנה ביצוע די מפואר, ואנחנו יצאנו מהמים, התיישבנו במסעדת חוף, הזמנו לילדים שניצלונים ולעצמנו בקבוק יין, והרגשנו שבסך הכל, למרות שלא נסענו ליוון, יוון די נסעה אלינו, ולרגע החיים התנהגו ממש בסדר גמור והייתה באוויר איזו אופוריה קטנה,…

צמצם נוכחות

אנשים מבוגרים מתים סביבי.אני לא מחדש פה שום דבר, אני יודע, מלבד לעצמי.סיפרתי כאן לא מזמן על אבא של אהובתי, ששבת אחת אחר הצהריים, לאחר זמן ארוך של דעיכה, פשוט נשכב במיטה ומת בשלווה.בשבוע שעבר, במקריות גמורה ובלי קשר, מתו אמהות של שתי נשים שאני מכיר. הן מתו, מה שנקרא, בהפתעה (כאילו מישהו מת עם…