סיירת שקד/ רענן שקד

אנשים רבים מדברים איתי (אוקיי, בעיקר אני מדבר) על העניין הזה של "חוזה ישראלי חדש". אני לא חזק במיוחד בחוזים – למעשה הם מפחידים אותי כי אני גבר שמפחד ממחויבות (בזמנו הצעתי לאהובתי לא להתחתן איתי. היא אמרה כן. לא-התחתנו באירוע מקסים ואנחנו לא-נשואים באושר יחסי עד עצם היום) – אבל דווקא חוזה חברתי חדש לישראל נראה לי כמו משהו שאני אשמח לחתום עליו. אתם יכולים, אם מתחשק לכם, לקרוא לזה "חוקה", אבל בואו, זה נשמע קצת וושינגטוני מדי בחום הזה.
אני מעדיף חוזה, או לחלופין "מגילת העצמאות 2.0 תחת הנהלה חדשה".
החוזה החדש יסדיר, קודם כל, את מעמדי ואת תנאי ההעסקה שלי. ושלכם. ושל כל הישראלים נושאים בנטל, משרתים בסדיר ובמילואים, מניבים תל"ג, משלמים מיסים מלאים ומחיר מלא על תחבורה ציבורית ופרטית, דיור, חינוך, בריאות ושמפו, הישראלים שרואים בחוק משהו לשמור עליו ולא לנסות להרוג אותו במכות, והישראלים שמקבלים מהמדינה, בתמורה לכל זה, לא מעט – ואני מתכוון ללא מעט קריאות "בוגדים" ו"לכו, נסתדר בלעדיכם".
אגב, אני מאמין לכם שתסתדרו. גם באפגניסטן, תימן וסומליה מסתדרים. ואם בא לכם לחיות בישראליסטן – שזו ישראל מינוס כסף, בריאות, חינוך, שיוויון וקידמה – אתם בהחלט בדרך, ולא נראה שמישהו יצליח לעצור אתכם. הנה, רק השבוע נתניהו אישר שהוא בהחלט מתכוון למנות בעצמו שופטים, כי מה שווה רפובליקה אם לא נותנים לך לקטוף בננות.
אבל אולי כן. אולי עוד נצליח לעצור את זה.  ואם נצליח, אנחנו נכונן את החוזה הישראלי החדש, שלא יזכיר בכלל את החוזה הקודם, כי נגמר – סליחה על הצרפתית שלי – הבית זונות.
בתור התחלה, אי אפשר יהיה לבטל את החוזה חד-צדדית רק כי הוא לא בא טוב ליאיר נתניהו וינקי דרעי. בתור המשך, הוא יסדיר שיוויון חובות וזכויות; יכיר – כמו שבן-גוריון הכיר – בסידור "תורתם אמנותם" עבור 400 איש – כל השאר יואילו לתרום משהו מלבד 50 שנות לימוד ומלמולי "בעזרת השם" אקראיים; ויעגן הפרדת רשויות, הפרדת דת ממדינה (שזה הבשר וחלב של החילונים) וגם זכויות מיעוטים וזכויות חינוך, בריאות ואפילו הזכות לאושר (שזו, אגב, זכות גדולה ששווה להתעקש עליה, גם אם אתם במקרה מדינה).
כל זה נראה לי חיוני, נחוץ, הכרחי ועוד מילים שבהן אני משתמש לרוב רק בהקשר של סופשבוע בברצלונה (כי אני פריבילג, בסדר? גם אתם). אבל תראו, אם כבר עושים את כל המאמץ הזה וכותבים חוזה כל-ישראלי חדש, שווה לכלול בו מראש גם את הסעיפים הקטנים יותר. החשובים באמת ליומיום. וכשירות לציבור, ישבתי וניסחתי את הסעיפים האלה שבשבילם אין שום צורך לכנס פורומים, ארגונים, ועדות ונציגי ציבור מכל הזרמים. לא; אלה הסעיפים שכולנו יכולים להסכים עליהם במיידי, ואפשר להכריז כבר עכשיו שהם פק"ל בחוזה החדש:

1. די עם קטשופים קטנים! – אני יודע, לכאורה סעיף שולי וקטנוני, אבל בעצם לא. אני באמת חושב שלא יהרוג את מקדונלדס ישראל, וגם את כל השאר, להניח על כל שולחן בקבוק קטשופ גדול ולהפסיק לעמת הורים מותשים וילדים מיוסרים עם עשרות שקיקים בגודל זרת שמכילים, כל אחד, קטשופ בכמות שמספיקה לארוחה של נמלה בוגרת ושכדי לפתוח אותם יש צורך במוטוריקה נוירוכירורגית של שיניים, ציפורניים ואמונה אקטיבית בבורא עולם. למשלוחים, אגב, אפשר לצרף שקית קטשופ גדולה במקום 15 זעירות. אין כזו? תייצרו! זה בחוזה עכשיו, בסדר?

2. די עם מקומות שיש בהם רק פפסי! – ישראל תבטיח לאזרחיה חופש בחירה. לא נאפשר דיקטטורה של משקה מוגז אחד, שהוא, בשום דרך, לא השני (כלומר הראשון).

3. די כבר עם 15 אחוז טיפ! – רבאק, מה המלצר החד-יומי הזה כבר עשה למעני, עיסוי בארבע ידיים? לא, כולה עשה את הדרך בת שלושת המטרים מהבר לשולחן שלי עם בירה. פעם אחת. ואם באירופה השירות כלול במחיר והטיפ מורכב מ-20 אגורות שנשארו מהעודף, הגיע הזמן להביא את הקידמה והקמצנות החוקית גם לישראל.

4. איסור גמור על השתנה במקום ציבורי שאיננו שירותים – לא בצד הכביש המהיר, לא על השיחים בבריכה, לא בתוך הבריכה, לא כי הוא רק ילד, לא כי אתה גבר. השתנת במקום שאיננו שירותים? הצילום שלך במהלך האקט יתנוסס במיידי על שלטי חוצות באיילון.

5. מדינת ישראל תהא בירת הצל העולמית – בהשקעה תשתיתית לא גדולה מדי, יכוסה כל מרחב מוכה-שמש בישראל בצל טבעי, באמצעות עצים (שאינם פיקוס!) או ציליות מלאכותיות. כל רחוב בלתי נסבל, כל תחנת אוטובוס בלתי אפשרית, כל צומת שאינספור ישראלים קיפחו בו – שלא לומר מוססו בו – את שיירי שפיותם, יוצלל מדי קיץ. כל פארק לאומי, פארק מים, פארק מדע, פארק לונה ופארק שהקבלן הבטיח לכם ליד הבית ואז שכח מזה – כולם יהנו מצל. "הצל" עצמו ישתתף מדי פעם בחנוכת ציליות עירוניות חדשות, רק כי הקדים את זמנו בבחירת כינוי רלוונטי. מכל העולם הנמס יבוא ללמוד מאיתנו איך עושים צל במדינה שתיוודע לימים כ"בירת הצל העולמית". ולילד הבא שלי יקראו צל. צל שקד.

6. כל מי שמקלל או משסה מעל דוכן הכנסת שם שקל – או אלף שקל – בצנצנת ליד היו"ר.

7. ייקצב עונשו של יגאל עמיר! ל-300 שנה עם אופציה לניכוי שליש על התנהגות שאינה כוללת רצח או אי-חרטה על רצח.

8. פרצה קטטה המונית בפארק מים או במקום ציבורי אחר? כל המשתתפים, כולל מי שרק עמדו וצפו, מאבדים זכויות סוציאליות לכל החיים. ושמים שקל בצנצנת ליד יו"ר הכנסת.

9. כל תור בישראל – כולל לפיצוצייה – ינוהל מעכשיו באמצעות חלוקת מספרים וכרוז אלקטרוני. כמו כן, המשפט "אני איתם" איננו בתוקף לצורך הצטרפות לתור קיים.

10. אף אחד לא ממנה את חבר שלו לשום דבר בשירות הציבורי. רוצה אדם למנות את מקורבו חסר הכישורים? יתפקד לליכוד. הליכוד הוא עכשיו חנות מזכרות ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב.

11. בתי מלון יניחו סבונים קטנים – נוזליים וקשים, ובעיקר ממותגים – ליד הכיורים בחדרים, ויימנעו לחלוטין ממיכל סבון-שמפו גדול שמוצמד לקיר המקלחת ובתוכו נוזל ממקור לא ברור.

12. כל ישראלי המשקיע ממיטב כספו ברכישת כלב גזעי יחויב בו-זמנית באימוץ כלב ממכלאה. ושהטוב מביניהם ישרוד.

13. חופש העיסוק מובטח לכל ישראלי אבל חופש השימוש בתואר "מבקר מסעדות" לא. וכן, זה חוק פרסונלי, ניב גלבוע.

14. מה עוד? אה, כן, לגבי לגבי בורא עולם: הוא סבבה ולרוב יוצא בסדר גמור איתנו. הוא אמיתי לגמרי ודמיוני לחלוטין. ותאמינו או לא, הוא שלכם. לאנשים אחרים יש את שלהם. לרבנות יש את שלה. לאף אחד אין מונופול, ולכן אף אחד לא מקבל שום כסף כדי להנציח שום מונופול. אמונה נעימה!

(פורסם באוגוסט 2023)