הרגע שבו הכל מתפרק מתחיל משום דבר; אנחנו חוזרים בשישי בערב מחברים, אנחנו עייפים, רוצים רק להשכיב את הילדים ולהישכב בעצמנו, ואז הילדה מתיישבת על הספה בסלון, ובלי שום סיבה ספציפית היא מתחילה ליילל, ואז לצעוק, ואז לצרוח. עכשיו תראו; הילדה שלי צורחת כמו שלינוי אשראם מתעמלת; ברמה גבוהה, עולמית, זוכת מדליה. היא ממשיכה לצרוח…

אז עזבתי את הבית לשבוע. לא, לא בשביל אישה – אני לא מנסה לעשות שום דבר שדניאלה עושה, אין לי איך. עזבתי את הבית לשבוע בשביל טוקיו. יפן. כן, כן, תאכלי אבק דניאלה. אני אפילו די גאה בזה, ואם לטוקיו היה מצעד גאווה – והוא היה צועד בדיוק באחד הימים שבהם הייתי שם – אין…

לפעמים כשקשה לי להירדם, אני שוכב במיטה וסופר פסיכולוגיות. כן, יכולתי לספור אקסיות. יכולתי לספור כבשים. אבל מה לעשות – היו לי בחיים יותר פסיכולוגיות מאקסיות, גם אם תצרפו לרשימת האקסיות את כל הכבשים שהיו לי. מתי בעצם הפסקנו, כולנו, ללכת לפסיכולוגים? נדמה לי שכששנות התשעים נגמרו. אצלי, למשל, הן נגמרו לפני חצי שנה. לפני…

"זאת בר!" הפטירה הילדה שלי מבעד לחלון המכונית בעודה נושאת את מבטה לעבר שלט פרסומת ענקי של משקפי השמש הזולים ההם בכיכובה של האישה היקרה ההיא, שמשקיפה אל ההמון מאינספור שלטים כמו דיקטטור אהוב במדינה קצת פחות דמוקרטית או יהודית. "מי?!" ניסיתי להחזיק פאסון של מי שלא שמע טוב. "זאת בר", חזרה הילדה על קביעתה…

עד היום, די הרג אותי העסק הזה עם לדעת מה אני רוצה לעשות כשאני אהיה  גדול. למעשה, עד לא מזמן עדיין לא הייתה לי תשובה חד-משמעית, והחיים  שלי הסתובבו סביב עצמם כמו כל סירת מנוע נטולת סקיפר. "תחליט מה אתה רוצה לעשות בחיים, זה כל מה שחשוב," אנשים אמרו לי. "אתה יכול להשיג כל מה שתרצה;…

לפני שלושה שבועות, בבוקר רגיל, פתחתי את העיתון הכלכלי שלי ("פנאי פלוס", בעיקרון. אבל באותו בוקר חרגתי ממנהגי) וגיליתי שם ידיעה מדהימה: חברת "בריינסוויי", שהיא סטארט-אפ ישראלי שמפתח טיפול נוגד דיכאון באמצעות שידורם הישיר למוח של תדרים שלדעתי שייכים ביומיום לנהגי מוניות, זכתה באישור מנהל התרופות האמריקאי להפצת קסדת הטיפולים המיוחדת שלה. כתוצאה, זינקה מניית…

עזבו הכל. זו, אולי ההחלטה הנדירה מכולן, המסוכנת מכולן, המרהיבה מכולן, וכמות מצומצמת של אנשים מקבלים אותה מדי שנה. לעזוב הכל. לחתוך. לשבור כיוון. לעשות את מה שבמחשבה ראשונה לא חשבת שיהיה לך אומץ לעשות ובמחשבה שנייה הבנת שאתה הולך לעשות בכל זאת, ובמחשבה שלישית חטפת בחילה מרוב פחד. לחזור בתשובה. להתפטר ולפתח את המיזם…

החתולה הארורה נשכה אותי. היא אפילו לא החתולה שלי. היא לא של אף אחד. היא של הגינה. של הציבור. היא חתולה ציבורית. חתולת רחוב. חתולה על גגון בטון חלוד. חתולה חולה. אין לי מושג מאיפה החתולה הגיעה, אבל מתישהו לפני ארבע שנים היא התחילה ליילל מול פתח הבית פעמיים ביום בדייקנות של חתולה שוויצרית. הכנסנו…

מעולם לא הכרתי את הצליל הזה כמו שאני מכיר אותו עכשיו. מעולם לא שמעתי אותו, למרות שהוא הושמע כל יום. זה הצליל הכי חזק בישראל, והכי בלתי נשמע בה. זו הצפירה הכי עוצמתית, הכי לאומית, הכי נפוצה וזו שנוגעת להכי הרבה ישראלים – וישראלים, ברובם, לא מבחינים בה. הצפירה שם כל יום בארבע אחר הצהריים…

טוב, נגמר הטור של ארצי? אתם איתי? אז תנו לי להגיד לכם: פעם היו בי עוד אנשים, נותרו לי רק שמות. ולא סתם אנשים; אני מדבר על קבוצות אוכלוסיה שלמות שמילאו פעם את חיי, וכיום נכחדו מהם לגמרי. אתם הרי יודעים איך זה אחרי שגמרתם להיות רווקים, התחתנתם עם נחירת לבכם והבאתם לעולם את הילדים…