או, שלום לכם. אתם תופסים אותי בדיוק בזמן שאני מרסס את קירות חדר השינה שלי ושל אהובתי במוצר איכות נוסף מבית "יעקבי" המבטיח להסיר עובש מהקירות תוך חצי שעה וגם עומד בהבטחתו ומסיר אותו, למשך כחצי שעה. אחר כך העובש חוזר, וגם מביא איתו חברים. זו לא אשמת יעקבי, מוצרי הניקיון וההדברה שלהם באמת מעולים…

ליד המיטה שלי (מזל טוב לי! הגעתי לגיל השמעון-פרסי הזה שבו אני מספר על הספרים המונחים ליד המיטה שלי) מונח ספרו של בן כספית "נתניהו", ואני מתקדם איתו מדי לילה לפני השינה.מה שנקרא, במיטה עם נתניהו. ופה ושם שרה. מה אני אגיד לכם על הספר הזה? שהוא שובר את לבך כשהוא מתאר איך ניסה נתניהו…

אני כבר לעולם לא אהיה דונלד טראמפ. אני גם לא אהיה אייל ברקוביץ'. או אפירה אסייג. אני גם לא אהיה דודי אמסלם, מיקי זוהר, שרית חדד או אייל גולן. הפסד שלי. והסיבה שאני לא אהיה אף אחד מהאנשים היפים והמצליחים האלה היא – אם לצטט מדונלד טראמפ עצמו – שאני, ובכן, חכם. ויציב נפשית. אבל…

השבוע רציתי לבכות. מה חדש, תגידו? בכל שבוע אתה לא רק רוצה, אלא גם בוכה. ולא רק בוכה, אלא גם מטריח את כולנו בזה. ולא רק מטריח, אלא גם משלמים לך להטריח. אבל השבוע משהו בי נשבר באמת, כי השבוע קרה משהו איום. אבל לפני שאני אספר לכם על המשהו האיום, תנו לי לספר לכם…

הסוסיתא – בעיקר הסוסיתא – עדיין מדהימה אותי. כלומר, מה זה היה, הדבר הזה? איך העזנו? מדינה בת דקה וחצי, עוד לא בת-מצווה – ובהחלט יש לנו על הראש גם מלחמה או שתיים לארגן – מחליטה שהיא, ובכן, תייצר מכונית. שלמה. כמו, נניח, הגרמנים עם המרצדס שלהם. כמו, נאמר, האמריקאים עם השברולט שלהם. למה לא?…

לפני חודש יצאתי גבר לראשונה בחיי ועשיתי משהו שזיכה אותי באהבה ללא תנאי (יחסי מין עם אשתי, נו) – קופון חד פעמי שטרם מימשתי, אני מחכה למועד חגיגי, אולי אירועי שנת השבעים למדינה: פיטרתי את עוזרת הבית שלנו. העוזרת שאף אחד מאיתנו לא האמין שנצליח לאזור את האומץ, התעוזה, קור-הרוח, עוז-המצח ועוד איברים – ובראשם…

בפעם הראשונה שזה קרה – ובכן, הייתי רוצה להגיד שחשבתי שלא שמעתי טוב, אבל שמעתי מצוין. והתעלמתי. היי, אמרתי לעצמי, זה בסך הכל חוש השמיעה, בטהובן עשה קריירה שלמה בלעדיו. היינו אצל חברים במהלך ראש השנה, והילד שלי, שהשתולל עם אחד הילדים שלהם, קרא לו פתאום "ערבי מוסלמי". מין קללה שכזו. בכיף. בשגרה. בצחוקים. אנחנו…

מי אתם, מצביעי ליכוד? לא, ברצינות, אני אשמח להכיר אתכם. כי אני לא מכיר אתכם. לא מכיר באופן אישי אף אחד שהצביע לנתניהו בבחירות האחרונות. למעשה הצלחתי לרוקן את כל סביבתי החברתית, הגיאוגרפית ואפילו האינטרנטית מליכודניקים – ותאמינו לי, זה לא היה קל; בכל זאת הם מונים קרוב למיליון ישראלים, כנראה שהם בכל מקום סביבנו,…

הסבלנות שלי בקשר לירושלים מתחילה לפקוע. למעשה, נשבר לי מירושלים. תעזבו אותי ממנה. יום ירושלים, יום העצמאות בסימן ירושלים, שבוע ירושלים במערכת החינוך, קייטנת ירושלים לילדים, פרס ישראל בסימן איחוד ירושלים, ואני מניח שבקרוב יהיו גם סימן רשום בסימן ירושלים וקולה בטעם ירושלים. תנו לי להגיד לכם משהו על ירושלים: זאת עיר נחמדה. יפה בחלקיה….

1.מכת דם רע – רוצים לריב? לא רוצים לריב? למה מי אתם שלא תרצו לריב? תראו אתכם, מדינת תל אביב, לבנים פריווילגים, שמאלנים מתנשאים, מתגרבזים, יושבי קרנות, נאחזי קרנות, לקטורי קרנות, מגוייסי תאגיד, צופי תאג"ד, אליטיסטים, אשכנזיסטים, רוגל-אלפריסטים, שכחתם מה זה להיות יהודים, הפקרתם עמדה, שברתם שתיקה, וככה אתם רוצים לחזור לשלטון? ותראו אתכם, ימנים…