כבר די הרבה שנים שאביב גפן הוא מבחינתי כותרת, דיווח, רכילות, עוד ראיון. התגרש, התנצל למתנחלים, הצטלם עם נתניהו, עשה סדרה על עצמו – גפן הוא, מה שנקרא, אמן פעיל, רק שלאחרונה קצת יותר פעיל וקצת פחות אמן.כבר די הרבה שנים ששירים חדשים של גפן הם החלק הכי פחות מעניין בו, והתקשורת, באופן טבעי, לא…

"אני חייבת להראות לך סרטון", היא אומרת לי. "אתה חייב לראות את זה".השעה עשר וחצי בערב. אני גמור. הילדים סוף סוף התפנו. הדבר האחרון – למעשה אחד אחרי אחרון – שאני רוצה לעשות זה לראות סרטון. אבל מתברר שאני חייב.למה, בעצם, אני חייב לראות את הסרטון? מה הופך את הדבר הזה לחובה? זה חוק מדינה?…

כשאני מנסה להיזכר בפעם אחת, רק פעם אחת, שבה שמעתי את גלית דיסטל אטבריאן מדברת כמו שבני אדם מדברים – כלומר באיזה שיקול דעת מתון, באיזה טון שהוא לא זעם קדוש ומלא משטמה כלפי מישהו שעשה לה משהו איום ועכשיו היא חזרה כדי לנקום בו באלימות קיל־בילית – אני כמעט שלא מצליח. שמעתי די הרבה…

אין לי מושג למה, אבל ניב גלבוע מוגדר, גם ויקיפדית, כמבקר מסעדות. הוא, כמובן, רחוק מזה כמרחק חנה בבלי ז"ל מאיתמר בן-גביר יבדל"משהו. בפועל, ניב גלבוע הוא ביריון. ביריון מקצועי, מי שמתפרנס מביריונתו, בונה עליה את תהילתו (בעיקר בקרב ילדים בני 12 שעוקבים אחרי ערוץ היוטיוב שלו), ולא יודע לעשות הרבה מלבד לחבוט באגרופים מילוליים…

הילד תיכף בן 13.מה תיכף, עוד שבוע.אני כמובן מתרגש נורא, כי בכל זאת, לעזאזל, השקענו את כל המאמץ והכסף הזה באירוע וזה באמת היה מוגזם, אפשר לחשוב, כולה בר-מצווה – זה לא שהוא מתחתן, כן? – ולך תדע אם יבואו מספיק אנשים, ואם לא יהיה להם חם מדי, קר מדי, צפוף מדי, לא מספיק טעים,…

אני מתקמט.לקח לי זמן להבחין בזה, והקמטים מופיעים כל כך בזחילה עד שאני כמעט מצליח לא לשים לב; אבל אז, ביום אחד – או בלילה – הראי מציג עובדה חותכת. "מה זה הדבר הזה?", ממש אמרתי לאהובתי כשניגשתי אליה בבהלה באחד הלילות השבוע, טרי מהראי, והצבעתי על מה שנראה כמו מכתש קטן אבל ברור באזור…

"מרד מיסים!", פוסק חבר שלי יואב סביב הקינוחים בארוחת הערב של שישי. "רק מרד מיסים. שיבינו שאנחנו לא הולכים לממן בכסף שהרווחנו ביושר את העבריינות, הכוללים, האברכים, ההתנחלויות, הסיפוחים והמלחמות שלהם, ושבלי הכסף שלנו הם יגמרו כמו אפגניסטן".רעיון לא רע, אני אומר לו, ואני איתך. לגמרי איתך. למעשה אני תומך בכל אחת משלוש התוכניות העקרוניות…

קמתי בבוקר שאחרי ליל כל הבחירות, ובחוץ התחיל כבר הרעש.אחר כך הרעש התגבר. ואז הרעש הפך מחריש-אוזניים. ואז הרעש הפך לכל מה שאפשר היה לשמוע. כרגיל.ההרעשה הראשונה – עוד בטרם שקע האבק על מנו גבע – הגיעה מכיוון ח"כ אבי מעוז, שבישר שהממשלה הנכנסת תשקול לבטל את מצעד הגאווה, ואולי גם את הגאווה עצמה.לא יקרה,…

זו הקורונה אשמה.אני יודע; לאף אחד אין כוח לשמוע על זה שוב, ובכל זאת, תנו לי להחזיר אתכם רק לשנייה לזמן השחור – זמן הסגרים בבית, הזמן שבו לרגע חשבנו שהעולם נסגר על מנעול, ומתוך החשש הזה התחלנו להתגעגע לכל המקומות שלא הספקנו.כלומר, התגעגעתי גם לפריז, לניו יורק, לפירנצה, בסדר, אבל בעיקר התגעגעתי לכל המקומות…

תאונות דרכים הן לא העניין שלי. גם לא שלכם. תאונות הן העניין של מי שמעורבים בהן, לא? זו, באופן כללי, הגישה שלי. בטח גם שלכם. תאונות הן משהו שקורה בחדשות, לא פה אצלנו.וזה קורה בחדשות רק בימים שבהם משעמם מדי, לא?  בימים שבהם אין שום דבר דחוף יותר – נניח איחודי רשימות, שביתות, עזה או…