אדם במלואו. הוא אדם צעיר במלואו. אדם צעיר ומזהיר ויפה וגבוה וחייכן במלואו. אדם צעיר שאוהב את "זן ואמנות אחזקת האופנוע", "התפסן בשדה השיפון", "זאב ערבות" של הרמן הסה. אדם צעיר שאוהב אותם כל כך עד שהוא מקריא מהם לחברים הלוחמים שלו, כשהם באזור לחימה ואין להם אינטרנט, וכל מה שיש להם הוא חבר מהפלוגה,…

לפני בערך שבועיים בא לי רעיון לשתף פעולה עם – איך נגדיר – סלבריטאית מדרגה שנייה, בואכה ראשונה, ולהרים ביחד איזה מיזם למטרות רווח.הפרטים לא חשובים, בעיקר כי אני עצמי לא הייתי סגור עליהם עד הסוף.אבל נראה היה לי שזה יכול לעבוד. מה, היא ואני, יחד, במיזם? מי לא ירצה לבוא? זה להיט מובטח, הצלחה…

אם יש דבר אחד שפתיחת קניון "ביג גלילות" לימדה אותי – ואין – זה שהמציאות היא אירוע מתעתע; האדם חושב לעצמו: "המדובר בקניון, כן? יש שם חנויות כמו זארה ופוקס ואלו יוגה וסניף של ארקפה. מה רוצים מחיי?" ואז באה המציאות ומעמידה ביום אחד 150 אלף ישראלים בפקקים אינסופיים בכניסה לקניון ביג גלילות.רק שלושה קילומטר…

תכירו, יותם זמרי. סוג של פאנליסט ימני המוציא את פרנסתו בשבירת שיא של שהייה רצופה באולפני ערוץ 14. בשבוע שעבר, זמרי העלה לרשתות צילום של מאות עקורים עזתיים – גברים, נשים, ילדים – נגררים בבלואיהם על רקע הרס וחורבן גמורים, והצמיד אליו את הכיתוב "תענוג", בשילוב אימוג'י מפריח נשיקה.אתם מבינים; זמרי מתענג – ודחוף לו…

לא רחוק מהעיירה ג'ספר שברוקיז הקנדיים, אמא דובה חוצה כביש בהליכה מדודה. בעקבותיה, בדילוגים קלים יותר, מגיע הגור הקטן שלה. הם מסיימים לחצות, ואז נכנס לכביש בריצה גור נוסף.לא, הוא לא יידרס, מה פתאום. המכוניות הספורות משני צידי הכביש ייעצרו, כמה נהגים יספיקו לצאת בחרישיות כדי לצלם, והדובון הנוסף מסיים לחצות את הכביש בביטחה.נהר עוצמתי…

הנה חידה: מי – מלבד אביתר בנאי כשהוא יוצא מזה – קונה מתנות לכולם?לא נחזיק אתכם במתח: זהו, כמובן, מקום העבודה שלכם. שקונה מתנה לחג לכולם פעמיים בשנה, וכולנו עושים פעמיים בשנה את אותה טעות: בוחרים במתנה במקום לקחת, כמו בני אדם נורמליים, תלושים.כן, רובנו בחרנו גם בחודש שעבר סט סירים, או סט מגבות, או…

חלפו שבועיים מאז הפעם האחרונה, ואני ידעתי מה זה אומר:שהגיע הזמן לפעם הבאה.חיכיתי לזה, ידעתי שזה בדרך, וזה לא איכזב; כבר ביום ראשון בערב הודיע לי השכן שהבגאז' של האוטו שלי פתוח סתם ככה. יצאתי החוצה וסגרתי אותו. שעתיים אחרי, אותו שכן (הבנאדם מטייל עם הכלב בתכיפות שגורמת לך לתהות מי מוציא את מי ולמה)…

אני לא זוכר מתי התחלתי לראות בישראל מדינה לא-משהו.אני חושב שזה בטח קשור לטיולים שאליהם הכריחו אותי לצאת כילד.כי הטיול השנתי, וגם הטיול מהתנועה  – ובאופן כללי כל "טיול", שהיה למעשה היסחבות מטולטלת ומייסרת עם ציוד במשקל גופי על הגב, מדריכים מוטרפי-מורל, ילדים שנולדו להציק, שפשפת שעוד לא ידעתי לקרוא לה בשמה, ולילות נטולי שינה…

זה לא יום כיפורים בלי להגיד משהו מפויס או מפייס, אבל באמת שאין לי – ונדמה לי שאין בכלל – שום דבר כזה במלאי כרגע. אזל.אז אני אגיד משהו אחר – משהו שקשור רק בעקיפין, ואולי בכלל לא, ליום הכיפורים, אבל בכל זאת שווה להגיד:מדי פעם, משום מקום, זה יכול להיות סתם באמצע איזה יום…

אני זוכר את זה כאילו – למה כאילו, בדיוק – זה היה לפני שלושה חודשים: הייתי בדיוק באמצע שלוק הספרייט זירו שלי, כשאהובתי אמרה משום מקום: "אתה יודע שארגון הבריאות העולמי הולך להכריז רשמית על אספרטיים כמסרטן?".קצת נתקע לי השלוק בגרון, אני מודה.כלומר, זה לא שלא חשדנו שיש בספרייט זירו משהו נוסף מלבד חומרים טבעיים…