ישראלים רבים, ואני גאה להגיד שמדובר בי ("אני מכיל המונים", כמו שכתב המשורר וולט וויטמן) שואלים את עצמם לא פעם: כאילו, מה? מה יש לאנשים, שמספרם לא קטן והם מונים את מה שנדמה בסקרים כ-24 מנדטים יציבים כבטון, שהם ממשיכים להאמין, לציית וללכת בעיוורון גמור אחרי בנימין נתניהו והקרקס המעופף של ממשלתו?כלומר, מה בחמשת חושיהם…

האם להתחיל מההתחלה – שבה ראינו את הספה הזו בחנות רהיטים של המאיון (אין הרבה, תנחשו לבד. לא, לא זו, השנייה) – התאהבנו בה, שמענו את המחיר וידענו מייד שזו תהיה פשיטת הרגל הסופית שלנו, אבל לפחות היא תהיה שלנו, הרגל והספה? או האם להתחיל מהסוף, שבו הדבר הענקי, המופרז והמעקצץ הזה מוטל אצלי בסלון…

לפני בערך שבועיים בא לי רעיון לשתף פעולה עם – איך נגדיר – סלבריטאית מדרגה שנייה, בואכה ראשונה, ולהרים ביחד איזה מיזם למטרות רווח.הפרטים לא חשובים, בעיקר כי אני עצמי לא הייתי סגור עליהם עד הסוף.אבל נראה היה לי שזה יכול לעבוד. מה, היא ואני, יחד, במיזם? מי לא ירצה לבוא? זה להיט מובטח, הצלחה…

"אל תדבר אליי ככה, יש לי תסמונת רגישות גבוהה", מישהו שאני עובד איתו אמר לי השבוע, בעקבות, אני מניח, איזשהם חילופי דברים שבהם הייתי פחות מנחמד לגמרי. "מה זה?" תהיתי, והוא ענה: "פשוט תגגל".גיגלתי. מה אתם יודעים; יש דבר כזה, ואני לא הייתי רגיש מספיק כדי לדעת."תסמונת רגישות גבוהה", מתברר, היא מה שמכונה בעגה המקצועית "הייפר…

לפני שבוע, בלילה חשוך אחד, האייפון שלי התאבד.זה קרה כשנהגתי בטוסטוס על איילון, מנסה כרגיל להיות מהיר יותר מהקור, ובלי ששמתי לב, האייפון שחרר את אחיזתו האחרונה בחיים ובמחזיק הטלפון שעל הכידון, צנח אל מותו במהירות של חללית שיגור, רק לכיוון ההפוך, ועוד לפני שהספקתי לצרוח "לא, מה אתה עושה?!" כבר דרסו אותו לפחות עשרים…

בפרקים הקודמים של "חייו המפורכסים של רענן": רענן מבין שלמרות שהוא לא אופטימי כלל לגבי ישראל ומאמין שהמדינה תישלט בעתיד – ואף בהווה – על ידי השילוב הקדוש של דת, לאומנות, בערות וניסים ואטורי, הוא לא  מתכוון לעזוב את ישראל – לא לאתונה ולא לברצלונה ולא לשום מקום – כי… נו, למה בעצם הוא החליט…

אין טעם לנסות להציג את זה אחרת: נסענו לאתונה כדי לחפש שם את חיינו החדשים. האפשריים. הבאים.נסענו לאתונה כדי לבדוק רילוקיישן, עזיבה, "הרפתקאה של שנה-שנתיים", "לצאת מאזור הנוחות" – תקראו לזה איך שנוח לכם יותר ומחייב לכם פחות, לי אישית זה פחות קריטי; יותר קריטי לי שהילד שלי מקבל בעוד שנה צו ראשון, מה שנותן…

נשבר לי מנתניהו.אני יודע, אני יודע. ככה לא פותחים טור. כאילו, למי לא? מלבד, אולי, ל־23 המנדטים של הליכוד (כל המנדטים הבודדים, מאיפה הם באים?) אין כמעט ישראלי שלא נמאס לו איכשהו מהאיש.אבל אני מתכוון לזה הפעם בדרך אחרת: אני מתכוון שנמאס לי במובן זה שאני כבר לא מנסה אפילו לעקוב. הוצאתי לעצמי פטור מלצפות…

בשבת האחרונה נמאס לי משישי האחרון, שבו ישבנו כל המשפחה רוב הזמן די בדממה ולעסנו אחד לשני את קצות העצבים הרופפים בעודנו ממתינים שאיראן תנקום בנו את נקמתה המובטחת – ופשוט אמרתי לילדים: קדימה, הולכים לבריכה.מכיוון שאני כרגע הרוברטו בניני של הבית – האבא שמסתיר מהם את העובדה שבעצם כולנו יושבים פה ומחכים למותנו בזמן…

בזמן האחרון, באופן פרדוקסלי, אני מודד על עצמי תפקיד חדש כגורו לענייני אושר. הוצאתי ספר שהמילה המפורשת "אושר" ממש מככבת בטייטל שלו, התחלתי ללבוש טי-שירטס לבנות (עזבו אותי משארוולים, יש לי פטור), וכששואלים אותי שאלות עקרוניות על החיים, אני מצטט את עצמי מתוך ספרי ומקווה שלא ישימו לב לגניבה.בגדול, מתאים לי להיות גורו. אני אוהב…