אל תשאלו מה קרה בשבוע שעבר: סוף העולם הגיע. ואז סוף העולם הלך.הייתה סופה איומה, עצומה, תנ"כית – כל כך גדולה עד שממש היה לה שם פרטי – והיא איימה לכלות סופית את ישראל – שהכריזה מצידה על קוד אדום – באמצעות נשק יום הדין שגם התעשיות הצבאיות שלנו עומדות מולו חסרת אונים: גשם. משמיים.אחר…

אנשים, היא אומרת לי, כבר לא מסוגלים לחשוב על מצב שבו הם אולי היו לא בסדר.היא מדברת על תוכנית הטלוויזיה הזו שהיא עורכת לפרנסתנו, "מאסטר שף", שבה קורה לפעמים שמתמודדים מודחים עקב תבשיל שלא הצליח, או הצליח פחות.זה מין פורמט כזה. כמו החיים. בסוף כולם מודחים מלבד אחד, והוא מוכתר למאסטר-שף הבא של ישראל וממשיך…

"אנחנו חייבים להיפגש הערב כדי ללכלך על החבר שלך שקנה דירה ב-21 מיליון", חבר שלי ברק מרים לי טלפון בשלישי על הבוקר, ואני יודע מייד על מה הוא מדבר אבל לא מצליח להשחיל מילה בטרם הוא ממשיך: "לא, זה לא ייאמן, כתב ספר עצות ועכשיו קונה דירה ב-21 מיליון. תכתוב על זה טור! תכתוב על…

בשבועיים האחרונים אני שואל את עצמי – כמו רובנו, אני מניח – אם הייתי שורד בשבי החמאס משך חצי שנה, או שנה, או שנתיים. השאלה חסרת הפשר הזו – בעיקר כי אין לי עליה תשובה (מלבד "נראה לך?") – החליפה את השאלה הקודמת ששימשה בתפקיד הנתניהו הנצחי של השאלות בעלות הקדנציה האינסופית בחיי: האם הייתי…

עם דמעות הסוף הטוב, הלא טוב, האופורי, הנורא, המאוחר מדי, המוקדם מספיק, הלא-ייתכן-שזה-הסוף, אבל-עובדה-זה-הסוף – עם הדמעות האלה בעיניים;ואז עם אנרגיית ההקלה והאושר הפתאומית הזאת שהתפרצה משום מקום בשבוע שעבר, השמחה הפשוטה, הנשכחת, הממשית;עם כל זה, אני חושב שמותר לנו, סוף סוף, לקחת נשימה אחת עמוקה, לנשוף נשיפה רדודה, לחוש את מה שדניאלה לונדון-דקל כינתה…

ישראלים רבים, ואני גאה להגיד שמדובר בי ("אני מכיל המונים", כמו שכתב המשורר וולט וויטמן) שואלים את עצמם לא פעם: כאילו, מה? מה יש לאנשים, שמספרם לא קטן והם מונים את מה שנדמה בסקרים כ-24 מנדטים יציבים כבטון, שהם ממשיכים להאמין, לציית וללכת בעיוורון גמור אחרי בנימין נתניהו והקרקס המעופף של ממשלתו?כלומר, מה בחמשת חושיהם…

האם להתחיל מההתחלה – שבה ראינו את הספה הזו בחנות רהיטים של המאיון (אין הרבה, תנחשו לבד. לא, לא זו, השנייה) – התאהבנו בה, שמענו את המחיר וידענו מייד שזו תהיה פשיטת הרגל הסופית שלנו, אבל לפחות היא תהיה שלנו, הרגל והספה? או האם להתחיל מהסוף, שבו הדבר הענקי, המופרז והמעקצץ הזה מוטל אצלי בסלון…

לפני בערך שבועיים בא לי רעיון לשתף פעולה עם – איך נגדיר – סלבריטאית מדרגה שנייה, בואכה ראשונה, ולהרים ביחד איזה מיזם למטרות רווח.הפרטים לא חשובים, בעיקר כי אני עצמי לא הייתי סגור עליהם עד הסוף.אבל נראה היה לי שזה יכול לעבוד. מה, היא ואני, יחד, במיזם? מי לא ירצה לבוא? זה להיט מובטח, הצלחה…

"אל תדבר אליי ככה, יש לי תסמונת רגישות גבוהה", מישהו שאני עובד איתו אמר לי השבוע, בעקבות, אני מניח, איזשהם חילופי דברים שבהם הייתי פחות מנחמד לגמרי. "מה זה?" תהיתי, והוא ענה: "פשוט תגגל".גיגלתי. מה אתם יודעים; יש דבר כזה, ואני לא הייתי רגיש מספיק כדי לדעת."תסמונת רגישות גבוהה", מתברר, היא מה שמכונה בעגה המקצועית "הייפר…

לפני שבוע, בלילה חשוך אחד, האייפון שלי התאבד.זה קרה כשנהגתי בטוסטוס על איילון, מנסה כרגיל להיות מהיר יותר מהקור, ובלי ששמתי לב, האייפון שחרר את אחיזתו האחרונה בחיים ובמחזיק הטלפון שעל הכידון, צנח אל מותו במהירות של חללית שיגור, רק לכיוון ההפוך, ועוד לפני שהספקתי לצרוח "לא, מה אתה עושה?!" כבר דרסו אותו לפחות עשרים…