בשבועיים האחרונים אני שואל את עצמי – כמו רובנו, אני מניח – אם הייתי שורד בשבי החמאס משך חצי שנה, או שנה, או שנתיים. השאלה חסרת הפשר הזו – בעיקר כי אין לי עליה תשובה (מלבד "נראה לך?") – החליפה את השאלה הקודמת ששימשה בתפקיד הנתניהו הנצחי של השאלות בעלות הקדנציה האינסופית בחיי: האם הייתי…

עם דמעות הסוף הטוב, הלא טוב, האופורי, הנורא, המאוחר מדי, המוקדם מספיק, הלא-ייתכן-שזה-הסוף, אבל-עובדה-זה-הסוף – עם הדמעות האלה בעיניים;ואז עם אנרגיית ההקלה והאושר הפתאומית הזאת שהתפרצה משום מקום בשבוע שעבר, השמחה הפשוטה, הנשכחת, הממשית;עם כל זה, אני חושב שמותר לנו, סוף סוף, לקחת נשימה אחת עמוקה, לנשוף נשיפה רדודה, לחוש את מה שדניאלה לונדון-דקל כינתה…

היה הייתה פעם, מזמן – הרבה לפני שעידן עמדי התחיל לקרוא למוזיקאים שתרמו לחיי כל כך הרבה יותר ממנו "אפסים" – בחורה בשם דפנה. דפנה טלמון. אתם אולי זוכרים אותה – זה קרה לפני שלושה שבועות בערך, פרק זמן גיאולוגי במונחים ישראליים עכשוויים. בכל אופן, לא חשוב; אותה דפנה – בחורה שמעולם לא הלכה בתלם…

זה קורה ב"אורבן אאטופיטרס", רשת אופנה היפסטרית ענקית, בינלאומית, שגם אני עוד הספקתי לקנות בה בגיל 22 בגדים מכוערים כל כך עד שבדיעבד אני מכחיש שבכלל הייתי בן 22, ועכשיו הילד שלי עומד לקנות בה את אותה סחורה, ואין ספק שההיסטוריה חוזרת, פעם כטרגדיה,, פעם כפארסה, ופעם כמכנסי באגי גרועים.אנחנו בקמדן, לונדון, והוא מודד ומתחבט…

מעולם לא רציתי להיות בעזה. לא רציתי – ואני עדיין לא רוצה – שילדיי או חברים שלי יהיו שם. לא כחיילים, לא כתושבים, לא בכלל. מה לי ולעזה? מה לנו ולעזה? מה איבדנו שם?איבדנו מאות חיילים רק במלחמת "חרבות ברזל".איבדנו מאות אזרחים בטרור עזתי מאז 67'.איבדנו את הכבוד העצמי – החל מילדינו המגויסים שצריכים להוציא…

"יש רעב מזעזע בעזה", אני אומר לחבר שלי עידו בזמן שאנחנו משתרכים בתור לפלאפל "הקוסם" והוא מייד עונה לי כמו שמגיע לי: "השווארמה פה גם ממש טובה אבל בגדול באתי עם דודא לפלאפל"."בעזה אלפי ילדים מסתובבים עם סירים ריקים ומתחננים לשארית מרק ואתה מתחבט על שווארמה", אני מנסה בכוח לגרור אותו, והוא רק מסתכל עליי…

לעזאזל איתך, עם ישראל חי, אין לי מושג איך אתה עושה את זה.איך אתם עושים את זה.איך בסוף כל זה מזרים לכם את הדם בוורידים טוב יותר. מפמפם אדרנלין כמו ששום דבר אחר לא מצליח. מייצר – בואו נודה, אנחנו מכירים את עצמנו טוב מספיק בשלב זה – איזה סוג מוזר של, כן, חיוניות. סיפוק….

אדם במלואו. הוא אדם צעיר במלואו. אדם צעיר ומזהיר ויפה וגבוה וחייכן במלואו. אדם צעיר שאוהב את "זן ואמנות אחזקת האופנוע", "התפסן בשדה השיפון", "זאב ערבות" של הרמן הסה. אדם צעיר שאוהב אותם כל כך עד שהוא מקריא מהם לחברים הלוחמים שלו, כשהם באזור לחימה ואין להם אינטרנט, וכל מה שיש להם הוא חבר מהפלוגה,…

הייתי רוצה לדבר היום על שני סוסים מתים. אולי שלושה. אולי יותר.בעצם אין לי מושג על כמה סוסים מתים אני אדבר, כי זו הבעיה עם סוסים מתים: לא פעם, קשה מאוד לזהות שאתם רוכבים על אחד. כי אתם כבר על הסוס. וכבר רגילים להיות עליו. וזה נחמד מאוד לשבת על סוס, אפילו מת.יש רק בעיה…

אם יש דבר אחד שפתיחת קניון "ביג גלילות" לימדה אותי – ואין – זה שהמציאות היא אירוע מתעתע; האדם חושב לעצמו: "המדובר בקניון, כן? יש שם חנויות כמו זארה ופוקס ואלו יוגה וסניף של ארקפה. מה רוצים מחיי?" ואז באה המציאות ומעמידה ביום אחד 150 אלף ישראלים בפקקים אינסופיים בכניסה לקניון ביג גלילות.רק שלושה קילומטר…