תראו; מה בסך הכל רוצה בנאדם ממוצע – אני, נניח – מבית הכנסת שלו? קודם כל, שיהיה שם כשצריך אותו, שהמזגן יהיה הגיוני, שייתנו לבנאדם איזה מקום לשבת למרות שהוא מגיע לבית כנסת רק במרווחי זמן גיאולוגיים (ערב יום כיפור, שמחות ואסונות), ואם אפשר שיקראו מהסידור בקצב נורמלי כדי שיהיה לו מושג, אפילו קלוש, באיזה…

האם להתחיל מההתחלה – שבה ראינו את הספה הזו בחנות רהיטים של המאיון (אין הרבה, תנחשו לבד. לא, לא זו, השנייה) – התאהבנו בה, שמענו את המחיר וידענו מייד שזו תהיה פשיטת הרגל הסופית שלנו, אבל לפחות היא תהיה שלנו, הרגל והספה? או האם להתחיל מהסוף, שבו הדבר הענקי, המופרז והמעקצץ הזה מוטל אצלי בסלון…

היה הייתה פעם, מזמן – הרבה לפני שעידן עמדי התחיל לקרוא למוזיקאים שתרמו לחיי כל כך הרבה יותר ממנו "אפסים" – בחורה בשם דפנה. דפנה טלמון. אתם אולי זוכרים אותה – זה קרה לפני שלושה שבועות בערך, פרק זמן גיאולוגי במונחים ישראליים עכשוויים. בכל אופן, לא חשוב; אותה דפנה – בחורה שמעולם לא הלכה בתלם…

מעולם לא רציתי להיות בעזה. לא רציתי – ואני עדיין לא רוצה – שילדיי או חברים שלי יהיו שם. לא כחיילים, לא כתושבים, לא בכלל. מה לי ולעזה? מה לנו ולעזה? מה איבדנו שם?איבדנו מאות חיילים רק במלחמת "חרבות ברזל".איבדנו מאות אזרחים בטרור עזתי מאז 67'.איבדנו את הכבוד העצמי – החל מילדינו המגויסים שצריכים להוציא…

"יש רעב מזעזע בעזה", אני אומר לחבר שלי עידו בזמן שאנחנו משתרכים בתור לפלאפל "הקוסם" והוא מייד עונה לי כמו שמגיע לי: "השווארמה פה גם ממש טובה אבל בגדול באתי עם דודא לפלאפל"."בעזה אלפי ילדים מסתובבים עם סירים ריקים ומתחננים לשארית מרק ואתה מתחבט על שווארמה", אני מנסה בכוח לגרור אותו, והוא רק מסתכל עליי…

אני רק שאלה קטנה: תגידו, איך יש לכם עוד כוח, איך?לא, באמת, מישהו בכלל עוד עוקב? ממש עוקב? כלומר, פרשה ביטחונית חדשה, סימן קריאה! שב"כ, המשטרה, כהניזם, גלי בהרב, רונן בר, שיקלי, חומר סודי, לא סודי, הדלפה, חצי הדלפה, ההם צועקים דיפ־סטייט, האלה צורחים פרשה ביטחונית. סימן קריאה.אין לכם מושג, נכון? שום מושג. כלומר ברור…

"אל תדבר אליי ככה, יש לי תסמונת רגישות גבוהה", מישהו שאני עובד איתו אמר לי השבוע, בעקבות, אני מניח, איזשהם חילופי דברים שבהם הייתי פחות מנחמד לגמרי. "מה זה?" תהיתי, והוא ענה: "פשוט תגגל".גיגלתי. מה אתם יודעים; יש דבר כזה, ואני לא הייתי רגיש מספיק כדי לדעת."תסמונת רגישות גבוהה", מתברר, היא מה שמכונה בעגה המקצועית "הייפר…

מה עשיתם בשישי-שבת הקודמים? אל תגידו לי, אני אגיד לכם: ישבתם עם אנשים – חברים או משפחה – ודיברתם על המצב המייאש והבלתי נתפס הזה. על הפוליטיקה הנבזית. על האנשים הלא-ייאמנו בכלל שבצד השני. על ביבי. וגם על ביבי. כמו כן, ביבי.אני יודע, כי זה בדיוק מה שאני עשיתי. ישבתי עם האנשים שלי – כולל…

לפני שבוע, בלילה חשוך אחד, האייפון שלי התאבד.זה קרה כשנהגתי בטוסטוס על איילון, מנסה כרגיל להיות מהיר יותר מהקור, ובלי ששמתי לב, האייפון שחרר את אחיזתו האחרונה בחיים ובמחזיק הטלפון שעל הכידון, צנח אל מותו במהירות של חללית שיגור, רק לכיוון ההפוך, ועוד לפני שהספקתי לצרוח "לא, מה אתה עושה?!" כבר דרסו אותו לפחות עשרים…

לעזאזל, זה היה שבוע אחד טוב. לפחות חצי שבוע טוב.כבר לא זוכר מתי היה פה אחד כזה, ואין לי שום דימוי טוב מספיק כדי להלביש על רגעי שחרור החטופות והמפגש עם אמהותיהן – רגעים שכמו הזריקו מתיקות ונחמה מרוכזות וטהורות לתוך גופו האטום לכאורה של הרוע שלמדנו לקבל כמציאות חיינו החדשה (הנה, דימוי אחד, לא…