ברוכים הבאים למדינת אבסורדיסטן.המקום שכל הדברים הטובים שקרו בו השנה הם בקושי תיקון מאוחר, חלקי, טראגי, של הדברים האיומים שקרו בו שנה ושנתיים קודם; כן, החטופים חזרו. אלה שלא מתו, נרצחו או נורו במנהרות. וכן, המלחמה הסתיימה בפקודת נשיא אמריקאי. ולזה קוראים באבסורדיסטן "הדברים הטובים", והייתה שנה טובה בסך הכל, לא?ברוכים הבאים לאבסורדיסטן.המדינה שבה השר…

אל תשאלו מה קרה בשבוע שעבר: סוף העולם הגיע. ואז סוף העולם הלך.הייתה סופה איומה, עצומה, תנ"כית – כל כך גדולה עד שממש היה לה שם פרטי – והיא איימה לכלות סופית את ישראל – שהכריזה מצידה על קוד אדום – באמצעות נשק יום הדין שגם התעשיות הצבאיות שלנו עומדות מולו חסרת אונים: גשם. משמיים.אחר…

אנשים, היא אומרת לי, כבר לא מסוגלים לחשוב על מצב שבו הם אולי היו לא בסדר.היא מדברת על תוכנית הטלוויזיה הזו שהיא עורכת לפרנסתנו, "מאסטר שף", שבה קורה לפעמים שמתמודדים מודחים עקב תבשיל שלא הצליח, או הצליח פחות.זה מין פורמט כזה. כמו החיים. בסוף כולם מודחים מלבד אחד, והוא מוכתר למאסטר-שף הבא של ישראל וממשיך…

נשבע לכם שבשלב זה אני מוכן להרוג – בידיים חשופות – את הכלבה. לא שאני יכול, כן? בכל זאת מדובר בג'ק ראסל מעורבת בצ'יוואוה, וכשהיא הופכת מאיימת אין חתול אחד ברדיוס השכונתי שלא נעמד במקום ונקרע עליה מצחוק – ועדיין; עליי היא מאיימת. לא בכוח, כמובן; רק באמצעות האיום הכלבי העתיק מכולם: שהיא תמשיך לנבוח…

"אנחנו חייבים להיפגש הערב כדי ללכלך על החבר שלך שקנה דירה ב-21 מיליון", חבר שלי ברק מרים לי טלפון בשלישי על הבוקר, ואני יודע מייד על מה הוא מדבר אבל לא מצליח להשחיל מילה בטרם הוא ממשיך: "לא, זה לא ייאמן, כתב ספר עצות ועכשיו קונה דירה ב-21 מיליון. תכתוב על זה טור! תכתוב על…

גם השבוע המשכתי בחיי.המשכתי בהם כאילו כלום.לא עשיתי שום דבר יוצא דופן כמו, נניח, לעלות לירושלים עם לפיד בוער, לצרף אליי עוד עשרות אלפי ישראלים טובים עם לפידים בוערים, להגיע למשכן הכנסת ולעמוד סביבו עם הלפידים שלנו ולא להתפזר יותר אף פעם.לא עשיתי שום דבר כזה.גם לא הגעתי ללשכתו של בנימין נתניהו וגררתי אותו מהרגליים…

אני רוצה להתחיל מקפקא, כי קפקא הוא מקום טוב להתחיל ממנו בהקשר של ישראל 2025.תכירו – אם טרם הכרתם – את "מושבת העונשין", סיפור קפקאי שבו מגיע קצין אירופאי לאיזו מושבה קולוניאלית – כנראה באיזו מדינת חסות מזרח תיכונית בשליטה אמריקאית – שבה הוא מוזמן לצפות בהוצאה להורג באמצעות מכונת עינויים אכזרית ומשוכללת, שחורטת בבשר…

בשבועיים האחרונים אני שואל את עצמי – כמו רובנו, אני מניח – אם הייתי שורד בשבי החמאס משך חצי שנה, או שנה, או שנתיים. השאלה חסרת הפשר הזו – בעיקר כי אין לי עליה תשובה (מלבד "נראה לך?") – החליפה את השאלה הקודמת ששימשה בתפקיד הנתניהו הנצחי של השאלות בעלות הקדנציה האינסופית בחיי: האם הייתי…

תראו; מה בסך הכל רוצה בנאדם ממוצע – אני, נניח – מבית הכנסת שלו? קודם כל, שיהיה שם כשצריך אותו, שהמזגן יהיה הגיוני, שייתנו לבנאדם איזה מקום לשבת למרות שהוא מגיע לבית כנסת רק במרווחי זמן גיאולוגיים (ערב יום כיפור, שמחות ואסונות), ואם אפשר שיקראו מהסידור בקצב נורמלי כדי שיהיה לו מושג, אפילו קלוש, באיזה…

האם להתחיל מההתחלה – שבה ראינו את הספה הזו בחנות רהיטים של המאיון (אין הרבה, תנחשו לבד. לא, לא זו, השנייה) – התאהבנו בה, שמענו את המחיר וידענו מייד שזו תהיה פשיטת הרגל הסופית שלנו, אבל לפחות היא תהיה שלנו, הרגל והספה? או האם להתחיל מהסוף, שבו הדבר הענקי, המופרז והמעקצץ הזה מוטל אצלי בסלון…