אני מקופח. אני עצבני. אני קבוצת מיעוט במדינה הזאת ואני דורש את זכויותי. כן, שיפסיקו להתעלם ממני. שישמעו וישמיעו אותי. שהסטטוס-קוו יתחשב גם בי. משך שנים מחקתם אותי, העלמתם אותי, התעלמתם ממני, ואני לא מוכן לזה יותר. גם לי מגיעה הגנת-מירי-רגב סטנדרטית. אני חילוני. אני קבוצת המיעוט החדשה והחמה ביותר בישראל (הצטרפו אלינו! טפסים במסדרון)….

להשתדל לראות את הצד החיובי – לא הכל פה רע. אפילו לא הרוב. למעשה, שום דבר לא רע, אולי מלבד הפקקים. והטרור האקראי. ויוקר המחיה. ושעות העבודה. והחופשים האינסופיים לילדים. והחינוך המידרדר. והזלזול השלטוני. והשחיתות. הנפוטיזם. הריכוזיות. ועדי העובדים. האלימות. ההסתה. השטנה. המרקם החברתי המתפורר. הכיבוש. סטטיק ובן-אל לכל פועל. אבל באמת, מלבד הדברים המסוימים…

אני ציוני. אופס, מצטער. שוב נפלט לי "ציוני". אני יודע שאסור לי להגיד "ציוני". אסור לי להשתמש במילה הזו, מחלקת שכר אסרו עליי מפורשות וגם והבהירו חד-משמעית שכל שימוש בכתב או בעל-פה ב"ציוני" (טוב, פעם אחרונה, מבטיח) עולה לנו הון-תועפות. "אתה לא מבין שהשימוש נאסר עלינו?" הם אמרו לי שוב ושוב. "זה לא שייך לנו….

הצליל הזה. הצליל הכי מחריד בעולם אחרי פרץ בכי פתאומי ועז של התינוקת שלך, שמעיד ללא ספק שהיא לכודה כרגע תחת ארון הספרים ששוב הפילה על עצמה. האזעקה. עולה ויורדת. אין לי מושג למה שלוש השניות הראשונות של האזעקה משיגות את אפקט הפחד טוב יותר מכל שמועה לגבי סרט המשך נוסף ל"סקס והעיר". למה שלוש…

אז עזבתי את הבית לשבוע. לא, לא בשביל אישה – אני לא מנסה לעשות שום דבר שדניאלה עושה, אין לי איך. עזבתי את הבית לשבוע בשביל טוקיו. יפן. כן, כן, תאכלי אבק דניאלה. אני אפילו די גאה בזה, ואם לטוקיו היה מצעד גאווה – והוא היה צועד בדיוק באחד הימים שבהם הייתי שם – אין…

כמו כולכם (אוקיי, כמה מכם), גם אני שוגה לפעמים בהזיות לגבי היום שבו אתמנה, סוף סוף, לחבר כנסת (ממפלגת "המחנה העוד-יותר-ציוני-משלכם"), ולגבי הצעת החוק הראשונה שאעביר בתפקידי כח"כ. כי אני כבר יודע בדיוק מה תהיה הצעת החוק הזו: החוק להחזרת העתיד (או, אם מייקל ג'יי פוקס בדיוק יחלים או ימות, אני אנסח את זה על…

זוכרים את "המטריקס"? שובר הקופות והקופים ההוא שטען שבעצם מתחת לעולם החמוד והנוצץ שלנו מתקיים עולם אמיתי, אפל, תת-קרקעי, מטונף, שערך חיי האדם בו נמוך מזה של גידי אורשר כרגע, ורובנו מעולם לא היינו בו כי נוח לנו לחיות באשליה של עולמנו הרגיל, המלאכותי והמוגן? ובכן, מה אתם יודעים, זה הכל נכון! הבמאים של "המטריקס"…

לפני שבועיים כתב כאן מאור זגורי על מקום קסום בשם אילת שהוא נהנה לנפוש בו, למרות שאנשים רבים, לטענתו, מזלזלים באילת ומסתכלים עליה בהתנשאות, שלא לומר בשמץ גזענות הגובלת בשינאת ערסים לשמה. וזה ממש לא יפה, כי צריך לדעת לקבל את האחר, גם כשהאחר מאפר לך בבריכה, משתין לך בעציץ ומעמיס לפניך בתור את מלוא…

איפה אתם הייתם כשנודע לכם שגלגל"צ לא הכניסו את "גולדן בוי" של נדב גדג' לפלייליסט? ההיסטוריה עוד תשפוט – אם יישאר לה זמן – את החלטת התחנה שלא להכניס את השיר זוכה המקום התשיעי המפואר באירוויזיון לפלייליסט שלה, אבל עוד קודם, בואו נאמר את מה שבאמת יש לנו להגיד על זה: שגלגל"צ לא זורמת. ממש…

"אבא, שים 'היא רק רוצה לרקוד'", נשמע קולו של הילד שלי מהמושב האחורי של המכונית, ואני מתכווץ; אני לא רוצה לשים עכשיו את השיר המטופש של עומר אדם ומשה פרץ, שנשמע תמיד כמו חפלה אירית שהתנגשה בדוכן ג'חנון. "עוד מעט", אני אומר, אבל הילד כבר יודע ש"עוד מעט" הוא רק קיצור ל"עוד מעט תשכח מזה…