תראו; מה בסך הכל רוצה בנאדם ממוצע – אני, נניח – מבית הכנסת שלו? קודם כל, שיהיה שם כשצריך אותו, שהמזגן יהיה הגיוני, שייתנו לבנאדם איזה מקום לשבת למרות שהוא מגיע לבית כנסת רק במרווחי זמן גיאולוגיים (ערב יום כיפור, שמחות ואסונות), ואם אפשר שיקראו מהסידור בקצב נורמלי כדי שיהיה לו מושג, אפילו קלוש, באיזה…

היה הייתה פעם, מזמן – הרבה לפני שעידן עמדי התחיל לקרוא למוזיקאים שתרמו לחיי כל כך הרבה יותר ממנו "אפסים" – בחורה בשם דפנה. דפנה טלמון. אתם אולי זוכרים אותה – זה קרה לפני שלושה שבועות בערך, פרק זמן גיאולוגי במונחים ישראליים עכשוויים. בכל אופן, לא חשוב; אותה דפנה – בחורה שמעולם לא הלכה בתלם…

זה קורה ב"אורבן אאטופיטרס", רשת אופנה היפסטרית ענקית, בינלאומית, שגם אני עוד הספקתי לקנות בה בגיל 22 בגדים מכוערים כל כך עד שבדיעבד אני מכחיש שבכלל הייתי בן 22, ועכשיו הילד שלי עומד לקנות בה את אותה סחורה, ואין ספק שההיסטוריה חוזרת, פעם כטרגדיה,, פעם כפארסה, ופעם כמכנסי באגי גרועים.אנחנו בקמדן, לונדון, והוא מודד ומתחבט…

אם, כמוני, לקחתם אי פעם קורס או שניים בפילוסופיה, אתם כבר יודעים שאחת השאלות המרכזיות שהעסיקו את הפילוסופים בעת העתיקה היא גם זו שמעסיקה אותי ואת סביבתי בעת החדשה: האם ישראלים – ואני לגמרי אחד מהם – הם אנשים, איך נאמר בעדינות, לא כאלה חכמים?לכאורה, שאלה לא נעימה, והתשובה מתבקשת וחיובית.כלומר, מדובר באנשים שרואים כרישים…

"אל תדבר אליי ככה, יש לי תסמונת רגישות גבוהה", מישהו שאני עובד איתו אמר לי השבוע, בעקבות, אני מניח, איזשהם חילופי דברים שבהם הייתי פחות מנחמד לגמרי. "מה זה?" תהיתי, והוא ענה: "פשוט תגגל".גיגלתי. מה אתם יודעים; יש דבר כזה, ואני לא הייתי רגיש מספיק כדי לדעת."תסמונת רגישות גבוהה", מתברר, היא מה שמכונה בעגה המקצועית "הייפר…

הייתי רוצה לדבר היום על שני סוסים מתים. אולי שלושה. אולי יותר.בעצם אין לי מושג על כמה סוסים מתים אני אדבר, כי זו הבעיה עם סוסים מתים: לא פעם, קשה מאוד לזהות שאתם רוכבים על אחד. כי אתם כבר על הסוס. וכבר רגילים להיות עליו. וזה נחמד מאוד לשבת על סוס, אפילו מת.יש רק בעיה…

אם יש דבר אחד שפתיחת קניון "ביג גלילות" לימדה אותי – ואין – זה שהמציאות היא אירוע מתעתע; האדם חושב לעצמו: "המדובר בקניון, כן? יש שם חנויות כמו זארה ופוקס ואלו יוגה וסניף של ארקפה. מה רוצים מחיי?" ואז באה המציאות ומעמידה ביום אחד 150 אלף ישראלים בפקקים אינסופיים בכניסה לקניון ביג גלילות.רק שלושה קילומטר…

האמת? יצא שקצת קינאתי החודש – לראשונה ובטח גם לאחרונה בחיי – בפלסטינים מעזה. כאילו, דוד דונלד מבטיח חגיגית שהוא מוציא אותם משם לאיזה מקום הגיוני יותר, עושה להם תמ"א שתיקח כמה שנים (אתם יודעים איך זה תמא"ות. הנשמה יוצאת), ואז מאפשר להם, מי שרוצה, לחזור? איפה חותמים?כלומר, למה לי לא מציעים רילוקיישן במימון אמריקאי…

בזמן האחרון אימצתי מנהג שמעולם לא הוצע לאימוץ: בכל ביקור בסופר או במכולת, אחרי שאני אוסף את כל המצרכים ועומד בתור לקופה, אני מנסה לנחש כמה התשלום הולך לצאת.אני מנחש מספר – גבוה ככל שאני יכול – ואז אני מגזים עוד טיפה. ואז אני מעגל קצת כלפי מעלה. ואז אני מוודא שבאמת חשבתי על הסכום…

אין טעם לנסות להציג את זה אחרת: נסענו לאתונה כדי לחפש שם את חיינו החדשים. האפשריים. הבאים.נסענו לאתונה כדי לבדוק רילוקיישן, עזיבה, "הרפתקאה של שנה-שנתיים", "לצאת מאזור הנוחות" – תקראו לזה איך שנוח לכם יותר ומחייב לכם פחות, לי אישית זה פחות קריטי; יותר קריטי לי שהילד שלי מקבל בעוד שנה צו ראשון, מה שנותן…