בשבועות האחרונים אני מרגיש שהגעתי לקצה. אני מתכוון לקצה הסבלנות. קצה התקווה. קצה הרצון להמשיך עם האופטימיות.אני גולל בחוסר חשק מוחלט את הפיד שלי ברשת וכבר כמעט לא נעצר על שום דבר פוליטי. הכל נאמר, נלעס, נטחן כל כך הרבה פעמים, בכל כך הרבה דרכים, הכל נכתב, הכל ידוע מראש – רבאק, הגענו בשעה טובה…

לפעמים כשאני חוזר לארץ מחו"ל – ואני תמיד חוזר לארץ מחו"ל מסיבה ציונית מובהקת: שמגיע המועד הנקוב על כרטיס הטיסה שלי – אני נתקף בסוג של דכדוך.זה קורה כבר ביום שלפני הטיסה חזרה לארץ, שבו אני מסתובב ברחובות חו"ל היפה בתחושה מעיקה של פעם-אחרונה (עד הפעם הבאה, אני אומר לעצמי, ולא מקשיב), ואז, ביום עצמו,…

ברוכים הבאים למדינת אבסורדיסטן.המקום שכל הדברים הטובים שקרו בו השנה הם בקושי תיקון מאוחר, חלקי, טראגי, של הדברים האיומים שקרו בו שנה ושנתיים קודם; כן, החטופים חזרו. אלה שלא מתו, נרצחו או נורו במנהרות. וכן, המלחמה הסתיימה בפקודת נשיא אמריקאי. ולזה קוראים באבסורדיסטן "הדברים הטובים", והייתה שנה טובה בסך הכל, לא?ברוכים הבאים לאבסורדיסטן.המדינה שבה השר…

אל תשאלו מה קרה בשבוע שעבר: סוף העולם הגיע. ואז סוף העולם הלך.הייתה סופה איומה, עצומה, תנ"כית – כל כך גדולה עד שממש היה לה שם פרטי – והיא איימה לכלות סופית את ישראל – שהכריזה מצידה על קוד אדום – באמצעות נשק יום הדין שגם התעשיות הצבאיות שלנו עומדות מולו חסרת אונים: גשם. משמיים.אחר…

"אנחנו חייבים להיפגש הערב כדי ללכלך על החבר שלך שקנה דירה ב-21 מיליון", חבר שלי ברק מרים לי טלפון בשלישי על הבוקר, ואני יודע מייד על מה הוא מדבר אבל לא מצליח להשחיל מילה בטרם הוא ממשיך: "לא, זה לא ייאמן, כתב ספר עצות ועכשיו קונה דירה ב-21 מיליון. תכתוב על זה טור! תכתוב על…

אני רוצה להתחיל מקפקא, כי קפקא הוא מקום טוב להתחיל ממנו בהקשר של ישראל 2025.תכירו – אם טרם הכרתם – את "מושבת העונשין", סיפור קפקאי שבו מגיע קצין אירופאי לאיזו מושבה קולוניאלית – כנראה באיזו מדינת חסות מזרח תיכונית בשליטה אמריקאית – שבה הוא מוזמן לצפות בהוצאה להורג באמצעות מכונת עינויים אכזרית ומשוכללת, שחורטת בבשר…

תראו; מה בסך הכל רוצה בנאדם ממוצע – אני, נניח – מבית הכנסת שלו? קודם כל, שיהיה שם כשצריך אותו, שהמזגן יהיה הגיוני, שייתנו לבנאדם איזה מקום לשבת למרות שהוא מגיע לבית כנסת רק במרווחי זמן גיאולוגיים (ערב יום כיפור, שמחות ואסונות), ואם אפשר שיקראו מהסידור בקצב נורמלי כדי שיהיה לו מושג, אפילו קלוש, באיזה…

היה הייתה פעם, מזמן – הרבה לפני שעידן עמדי התחיל לקרוא למוזיקאים שתרמו לחיי כל כך הרבה יותר ממנו "אפסים" – בחורה בשם דפנה. דפנה טלמון. אתם אולי זוכרים אותה – זה קרה לפני שלושה שבועות בערך, פרק זמן גיאולוגי במונחים ישראליים עכשוויים. בכל אופן, לא חשוב; אותה דפנה – בחורה שמעולם לא הלכה בתלם…

זה קורה ב"אורבן אאטופיטרס", רשת אופנה היפסטרית ענקית, בינלאומית, שגם אני עוד הספקתי לקנות בה בגיל 22 בגדים מכוערים כל כך עד שבדיעבד אני מכחיש שבכלל הייתי בן 22, ועכשיו הילד שלי עומד לקנות בה את אותה סחורה, ואין ספק שההיסטוריה חוזרת, פעם כטרגדיה,, פעם כפארסה, ופעם כמכנסי באגי גרועים.אנחנו בקמדן, לונדון, והוא מודד ומתחבט…