לפני שבוע, בלילה חשוך אחד, האייפון שלי התאבד.זה קרה כשנהגתי בטוסטוס על איילון, מנסה כרגיל להיות מהיר יותר מהקור, ובלי ששמתי לב, האייפון שחרר את אחיזתו האחרונה בחיים ובמחזיק הטלפון שעל הכידון, צנח אל מותו במהירות של חללית שיגור, רק לכיוון ההפוך, ועוד לפני שהספקתי לצרוח "לא, מה אתה עושה?!" כבר דרסו אותו לפחות עשרים…

מאז שהשתרר פה שעון חורף (כי חורף, מה זאת אומרת, תפתחו חלון תראו) פיתחתי לעצמי עייפות כרונית שיורדת עליי תמיד בסביבות רבע לחמש אחר הצהריים ואומרת לי: בוא, שים ראש, תראה, תיכף חושך בחוץ, וכבר מזמן חושך בפנים, והכל ממילא מדכא, והשמש שוקעת על המערב, על הדמוקרטיה הליברלית ועל הפיצוציה של מנש שכבר אין לך…

בוקר אחד, תל אביב התעוררה והחליטה שנמאס לה. נמאס לה מהפקקים, מהיוקר, מהזיעה הנצחית. אז היא פשוט קמה והלכה. כן, כן, העיר כולה. הבניינים, הכבישים, אפילו כיכר דיזנגוף – הכל התקפל כמו אוריגמי ענק והתגלגל לכיוון הים.תושבי העיר מצאו את עצמם פתאום על חוף ריק. אין קפה, אין הייטק, אין מסעדות שף. רק חול וגלים…

"היי, נפלא לפגוש אותך. אני פאי, מנוע הבינה המלאכותית האישי שלך. מטרתי היא להיות מועיל, ידידותי וכייפי. בקש ממני עצה, תשובות או בוא סתם נדבר על מה שמעסיק אותך. איך היום שלך?"היום שלי לא משהו. נראה שהכל מדכא אותי."צר לי לשמוע שאין לך יום טוב. אתה רוצה לדבר על מה שמטריד אותך? אתה עשוי להרגיש…

"אני חייבת להראות לך סרטון", היא אומרת לי. "אתה חייב לראות את זה".השעה עשר וחצי בערב. אני גמור. הילדים סוף סוף התפנו. הדבר האחרון – למעשה אחד אחרי אחרון – שאני רוצה לעשות זה לראות סרטון. אבל מתברר שאני חייב.למה, בעצם, אני חייב לראות את הסרטון? מה הופך את הדבר הזה לחובה? זה חוק מדינה?…

שלום ואחר צהריים טובים, הגעתם ללאומי. לקוחות יקרים, לצערנו זמן ההמתנה לקבלת שירות ארוך מהרגיל. אנו עושים את מירב המאמצים לענות לפנייתכם בהקדם האפשרי. לנוחיותכם ניתן גם לקבל מידע ולבצע פעולות במגוון ערוצים ישירים כגון המענה הקולי, אתר האינטרנט, לאומי בסלולר ועמדות המידע. עמכם הסליחה ותודה על ההבנה. נשמע מוכר? אני אגיד לכם למה זה…

ביום שישי האחרון, בעודי יושב בשירותים ועובר בטלפון הנייד על העו"ש – אין כמו שילוב יציאות! – גיליתי משהו נורא: תוך שבוע מישהו קנה דרך כרטיס האשראי שלי בפייפאל מוצרים בשווי כולל של מעל 7,000 שקל!יצאתי מהשירותים בזעקות שבר. "גנבו אותי!" צווחתי, תוך שאהובתי לא מבינה: "איפה? בשירותים?" ואני עונה: "לא, בפייפאל! מישהו רוקן יותר…