מאז שהשתרר פה שעון חורף (כי חורף, מה זאת אומרת, תפתחו חלון תראו) פיתחתי לעצמי עייפות כרונית שיורדת עליי תמיד בסביבות רבע לחמש אחר הצהריים ואומרת לי: בוא, שים ראש, תראה, תיכף חושך בחוץ, וכבר מזמן חושך בפנים, והכל ממילא מדכא, והשמש שוקעת על המערב, על הדמוקרטיה הליברלית ועל הפיצוציה של מנש שכבר אין לך…

אמא שלי איננה. והיא איתנו.אמא שלי לא בחיים. אבל היא עוד לא מתה.אמא שלי נושמת. באיטיות רבה, איטיות מפחידה, לפעמים אני נבהל לרגע – היא בכלל עוד נושמת? אני לוקח נשימה עמוקה גם בשבילה, ממקד בה מבט. משהו כמעט בלתי נראה זע באזור הצוואר הקמוט; כן, היא עוד נושמת. אני נושם לרווחה.היא ישנה רוב הזמן….

הפעם הראשונה שהילד שלי מנצח אותי בשח מגיעה כבר בפעם השנייה שאנחנו משחקים.לא קשה לנצח אותי בשח; למעשה, לא-לנצח אותי בשח זה קשה. אני גרוע בזה. גרוע מאוד. אני יודע איך כל כלי אמור לזוז, רק שאין לי מושג לאן, מתי ולמה.בקיצור, אין לי אסטרטגיה, אין לי טקטיקה, אין לי את היכולת לראות שלושה מהלכים…

ברגע הראשון אחרי שהורדתי לילדה שלי שאקל ברזל ענקי על הראש בעוצמה גדולה והיא צרחה מכאב ואימה בקול חזק וגבוה מספיק כדי להותיר חותם במרכז הססמוגרפי הארצי, עדיין יכולתי לחשוב, לרגע, שזה לא נורא; כולה ברזל בראש. חטפה מכה חזקה. צורחת. בוכה. זה בטח תיכף יעבור. דברים כאלה עוברים להם מהר בדרך כלל. אלה ילדים….

האמת היא שתכננתי לכתוב משהו בשם "דברים שהפסדנו לקורונה". זו הייתה אמורה להיות רשימה יפה ומשכנעת של דברים שהלכו לנו לאיבוד בקורונה, וזה נשמע כמו רעיון כל כך טוב עד שלא יכולתי להתאפק ואמרתי לעצמי: יאללה, שפוך עכשיו כמה כאלה, בוא תתחיל לגבש את הרשימה.התיישבתי מייד, והנה הרשימה שיצאה לי: 1. הילדים. הפסדנו את הילדים…

עוד בוקר נפלא שבו אני לוקח את שני ילדיי לגנים, בן החמש פוסע לידי בצעד עליז, ובת השנתיים תחובה מתחת לבית שחיי, מתפתלת ובוכה כמו צלופח מוטרף שגז מדמיע הותז לעברו. היא צורחת "לא רוצה!!", פניה אדומים ורטובים מזעם תינוקי, צווחותיה נשמעת ברדיוס הגורם לציפורים לנוס בבהלה ולסנאים בסנטרל-פארק, רק 9,108 ק"מ מפה, לזנק על…

מה יהיה עם פינק פלויד? בזמן האחרון אני מודאג בקשר אליהם. גם בקשר לג'נסיס, אם כבר מדברים. גם בקשר לקינג קרימזון. וסופרטרמפ. ובמידה מסוימת הרולינג סטונס. ודיוויד בואי. וסטיבי וונדר ודיאנה רוס. והג'קסונים. וכל הסצינה של הטריפ-הופ והבריט-פופ. ואומת הדאנס. ופליטווד מק והנשרים. והפאנק. וההיפ הופ של תחילת הדרך. וכמובן האייטיז – האייטיז האומללות, המתוקות,…