האם להתחיל מההתחלה – שבה ראינו את הספה הזו בחנות רהיטים של המאיון (אין הרבה, תנחשו לבד. לא, לא זו, השנייה) – התאהבנו בה, שמענו את המחיר וידענו מייד שזו תהיה פשיטת הרגל הסופית שלנו, אבל לפחות היא תהיה שלנו, הרגל והספה? או האם להתחיל מהסוף, שבו הדבר הענקי, המופרז והמעקצץ הזה מוטל אצלי בסלון…

בפרקים הקודמים של "חייו המפורכסים של רענן": רענן מבין שלמרות שהוא לא אופטימי כלל לגבי ישראל ומאמין שהמדינה תישלט בעתיד – ואף בהווה – על ידי השילוב הקדוש של דת, לאומנות, בערות וניסים ואטורי, הוא לא  מתכוון לעזוב את ישראל – לא לאתונה ולא לברצלונה ולא לשום מקום – כי… נו, למה בעצם הוא החליט…

לילדה הייתה בת-מצווה השבוע.עשינו מה שכל הורה היה עושה במקומנו ונכנענו ללא תנאי לכל התנאים.שילמנו על בוק בשבילה – הילדה החכמה שלנו ידעה להימנע מצילומי פתיינות על סוס, ובחרה בצילומי פתיינות בבגדי מחול ובלט – וסגרנו עם מועדון בשם "פסק זמן" ברמת השרון, שמתמחה בבנות-מצווה מאז 1987 (שנתיים לפני המצאת הבת-מצווה, אם לדייק היסטורית) –…

בזמן האחרון, לרוב די מאוחר בלילה, אני מוצא את עצמי במקום שבו מעולם לא חיפשתי: אני מתיישב מול נטפליקס ומריץ לעצמי, בבחירה מקרית, פרק או שניים או שלושה של "סיינפלד".המשפחה שלי בזה לי בשקט, ואז בקול רם; האישה שוקעת בנייד – זה מצחיק אותה הרבה יותר, מה יש להשוות – והילד פשוט נוחר בבוז. בהתחלה…

השבוע אמרתי בשיחה "פארה פוסט". למעשה מה שאמרתי היה שלא רק שאין לי אמנות בבית, אפילו "פוסטר של פארה פוסט" אין לי בחדר שינה.אל תשאלו למה התכוונתי.כלומר, אם אין לכם מושג, תשאלו. זה בסדר. גם לבנאדם שאיתו דיברתי – לדעתי הוא בן שלושים ומשהו – לא היה מושג. מה פוסטר? מי זאת בכלל פארה פוסט?…

אמא שלי בקושי הולכת. היא עושה את זה כי ביקשתי. היא זזה בצעדים קטנטנים, איטיים להפליא, גוררת רגל אחרי רגל, בקושי מרימה אותן יותר ממילימטרים ספורים מעל הרצפה, נשענת בכבדות על עגלת ההליכה שלה. ההליכה איטית כל כך, עד שלפעמים מיטשטש קו הגבול בינה לבין עצירה. ולפעמים זו באמת עצירה. אמא שלי נעצרת. היא מתנודדת…

הילד תיכף בן 13.מה תיכף, עוד שבוע.אני כמובן מתרגש נורא, כי בכל זאת, לעזאזל, השקענו את כל המאמץ והכסף הזה באירוע וזה באמת היה מוגזם, אפשר לחשוב, כולה בר-מצווה – זה לא שהוא מתחתן, כן? – ולך תדע אם יבואו מספיק אנשים, ואם לא יהיה להם חם מדי, קר מדי, צפוף מדי, לא מספיק טעים,…

אני מתקמט.לקח לי זמן להבחין בזה, והקמטים מופיעים כל כך בזחילה עד שאני כמעט מצליח לא לשים לב; אבל אז, ביום אחד – או בלילה – הראי מציג עובדה חותכת. "מה זה הדבר הזה?", ממש אמרתי לאהובתי כשניגשתי אליה בבהלה באחד הלילות השבוע, טרי מהראי, והצבעתי על מה שנראה כמו מכתש קטן אבל ברור באזור…

אנשים מבוגרים מתים סביבי.אני לא מחדש פה שום דבר, אני יודע, מלבד לעצמי.סיפרתי כאן לא מזמן על אבא של אהובתי, ששבת אחת אחר הצהריים, לאחר זמן ארוך של דעיכה, פשוט נשכב במיטה ומת בשלווה.בשבוע שעבר, במקריות גמורה ובלי קשר, מתו אמהות של שתי נשים שאני מכיר. הן מתו, מה שנקרא, בהפתעה (כאילו מישהו מת עם…

אבא של אהובתי נפטר בשבוע שעבר. הוא היה איש מבוגר, לא לגמרי צלול, בריא רק חלקית, ומותו היה שקט ונטול דרמות כאילו ביקש להקל על משפחתו וחבריו ולא להתעקש להישאר בסביבה לתוך שנות הדעיכה המכוערות והמשפילות ביותר.אהבתי את האיש הזה מאוד, והייתי לגמרי חסר ייחוד בזה. כולם אהבו אותו מאוד. אני לא מתכוון לזה כמו…