גם אתם רוצים לכתוב? כך תעשו זאת: חינם

כולם רוצים לכתוב. סוכני ביטוח, עורכי דין, מתרגמות לעברית, מאפרות, קבלנים, מדריכי כושר גופני – כולם אומרים לי שהם רוצים, שיום אחד הם עוד יכתבו, שחבל שאין להם יותר זמן, שיש משהו שפעם הם התחילו, זה על המחשב איפשהו – כולם רוצים לכתוב, ולכתוב זה יופי של דבר לרצות. אם יש דבר מהנה יותר מכתיבה…

חו"ל החדשה

לפני שבועיים כתב כאן מאור זגורי על מקום קסום בשם אילת שהוא נהנה לנפוש בו, למרות שאנשים רבים, לטענתו, מזלזלים באילת ומסתכלים עליה בהתנשאות, שלא לומר בשמץ גזענות הגובלת בשינאת ערסים לשמה. וזה ממש לא יפה, כי צריך לדעת לקבל את האחר, גם כשהאחר מאפר לך בבריכה, משתין לך בעציץ ומעמיס לפניך בתור את מלוא…

כמו גדולים

יום לפני שדיוויד בואי מת נכנסתי לדירה שלי, וכמו שקורה לי לפעמים, נעצרתי לרגע והסתכלתי מסביב ושאלתי את עצמי מי המבוגרים שגרים בבית הזה, מי קנו את זה, מי עיצבו את זה ככה, מי ומה מבשלים במטבח הזה – כי וואו, זה ממש בית של, תסלחו לי, גדולים. ואז, כמו שקורה לי בדרך כלל, נזכרתי…

לא זורם

איפה אתם הייתם כשנודע לכם שגלגל"צ לא הכניסו את "גולדן בוי" של נדב גדג' לפלייליסט? ההיסטוריה עוד תשפוט – אם יישאר לה זמן – את החלטת התחנה שלא להכניס את השיר זוכה המקום התשיעי המפואר באירוויזיון לפלייליסט שלה, אבל עוד קודם, בואו נאמר את מה שבאמת יש לנו להגיד על זה: שגלגל"צ לא זורמת. ממש…

מותק, הילדים התמזרחו

"אבא, שים 'היא רק רוצה לרקוד'", נשמע קולו של הילד שלי מהמושב האחורי של המכונית, ואני מתכווץ; אני לא רוצה לשים עכשיו את השיר המטופש של עומר אדם ומשה פרץ, שנשמע תמיד כמו חפלה אירית שהתנגשה בדוכן ג'חנון. "עוד מעט", אני אומר, אבל הילד כבר יודע ש"עוד מעט" הוא רק קיצור ל"עוד מעט תשכח מזה…

כבר ניצחתם

האמת, אני שמח שמירי רגב הכריזה על מלחמת תרבות, כי כבר הרבה זמן שאני מרגיש מקופח תרבותית, וסוף סוף מישהו שם למעלה מקשיב לי. מי יודע, אולי משהו יזוז, למרות שקשה לי להאמין שאחרי שנים שבהן הונצחו פערים כה עמוקים לרעת האוכלוסיה שעליה אני נמנה – ישראלים חילונים עם טעם מערבי במוזיקה וקולנוע ורצון עקרוני…