מתי אתה רואה בראי אדם מבוגר

לזכותי ייאמר שתמיד נראיתי צעיר מגילי, ואני כולל בזה גם את גילי מהצמד גילי וגלית. לאורך שנים, בכל פעם שבה הסתכלתי בראי ראיתי שם, בסך הכל, בחור לחלוטין דומה לי, כלומר מישהו צעיר בהחלט שנראה לגמרי כמוני בגיל ‭ ,21‬ לא יום אחד יותר, וגם אם כן — ואפילו אם עשר-עשרים שנים יותר — זה עדיין…

איפה הילד

אני לא יודע איך לבשר את זה לעצמי, אז אולי כדאי שאני אשב, אקח נשימה עמוקה, אמזוג לעצמי כוס מים קרים, ואז אגיד את זה לעצמי חד וחלק, בתקווה שאני אהיה בסדר. אני יושב? או-קיי, הנה זה: אני כבר לא צעיר. איך אני יודע? האמת, אני לא. מבחינתי, אצלי בראש, אני לגמרי צעיר, אני מחובר,…

מתי ויתרתם על החלום

החברה שהקמתי וניהלתי הייתה תאגיד גדול של מוזיקה, טלוויזיה וקולנוע. המשרדים שלנו היו מדהימים. הכניסה הייתה דרך מפל של אורות כחולים ומסוע מהיר. האמנים שהחתמנו זינקו בהתמדה מפתיעה לראשי המצעדים. המכירות היו היסטריות, ההצלחה בינלאומית. לחברה קראו "גל כחול". כן, אני יודע, זה נשמע יותר כמו שם של חברת ניאגרות או מוצרי פלסטיקה לאמבט, אבל…

זולגות הדמעות מעצמן

התחלוא הבלתי צפוי מופיע משום מקום. כמו שיכור בבר אירי, הוא פשוט מתחיל בלי התגרות מוקדמת. כמו חמותך על סף הדלת בסופו של יום עבודה מפרך, כשכל מה שאתה רוצה הוא להתפרק על הספה – הוא פשוט מופיע. לפני שבוע התחילה העין השמאלית שלי לזלוג בלי סיבה נראית לעין (השנייה). בהתחלה מחיתי את הדמעות –…

לאן הולכים הדברים

תופעת החפץ המתאדה הופיעה לראשונה כבר בתנ"ך – אני מדבר, כמובן, על התנ"ך שקיבלתי בתיכון ושהיה יקר ללבי, ושמור ונצור אצלי, עד שהתאדה מחיי ורק אלוהים יודע – אם כי סביר שלא – מה עלה בגורלו. מאז האובדן ההוא, תופעת החפץ המתאדה רק הלכה והתעצמה והפכה לחלק בלתי נפרד מחיי הבוגרים. בהתחלה עוד נדהמתי לנוכח…

משחקי הרעב

יש רק דבר אחד משעמם ועצוב יותר מדיאטות: דיבורים עליהן. אני לא רוצה לשעמם אתכם בדיבורים עליהן, לכן לא אדבר – לא מייד – על הדיאטה שלי. רק ארמוז שהיא הצלחה גדולה (אבל פורפורציונלית ונראית טוב כשהיא מתלבשת נכון למידותיה), ואעבור לדבר מייד על העדר-הדיאטה שלי, שנמשך, פחות או יותר, כל חיי הבוגרים. זה הולך…

דרך הגב

הגב התחיל לכאוב לי לפני חודש בערך, לאחר תקופה שלמה – כמה עשרות שנים – שבה הכאיב לי. בשנים הקודמות הגב לא הרים ראש לעיתים קרובות מספיק כדי שאני אוריד לו אותו, אבל מדי פעם הוא התגנב לי מאחורי הגב – לך תסמוך על הגב שלא יפתיע אותך מאחורה – ופשוט נתפס לי. ברגע הראשון…

חמישים זה החמישים הישן

יום חמישי רק היום. רק היום אני עדיין בן ארבעים ומשהו. ארבעים ותשע, אם לדייק. זה לא נשמע נורא. זה נשמע כמעט סביר. אולי קצת מוגזם, לא בדיוק גיל שמישהו ממש שואף להגיע אליו, אבל בסדר, נו; הבנאדם בן 49. יש בקידומת הזאת – 4 – משהו שמשאיר אותך עדיין בארץ החיים. בצד הנכון של…

דרוש: איש תחזוקה

למשל הכביסה. המטלה הזו שמעולם לא חשבת שתהיה קשורה אליך. שמעולם לא עניינה אותך. שלא זכרת בכלל את קיומה בעולם, ואם נאלצת להיזכר, מיד שכחת. עכשיו היא נוקמת בך. עכשיו היא כאן כדי להישאר. עכשיו צריך לכבס, כי יש המון כביסה. יש כביסה שלך, שלכם, של הילדים. יש מצעים. יש מגבות, המון מגבות. יש… מה…

חיי כפוטנציאל

עד היום, די הרג אותי העסק הזה עם לדעת מה אני רוצה לעשות כשאני אהיה  גדול. למעשה, עד לא מזמן עדיין לא הייתה לי תשובה חד-משמעית, והחיים  שלי הסתובבו סביב עצמם כמו כל סירת מנוע נטולת סקיפר. "תחליט מה אתה רוצה לעשות בחיים, זה כל מה שחשוב," אנשים אמרו לי. "אתה יכול להשיג כל מה שתרצה;…

כולנו קורבנות של החיים

תראו, אני דור שני ל… כל מה שההורים שלי עברו. כך שאני מבקש שתתחשבו בי. ההורים שלי הם דור ראשון, ואל תשאלו מה הם נאלצו לסבול. באמת אל תשאלו, כי אם תשאלו, אני אצטרך להמציא לכם משהו, ואין לי מושג מה. אה, נזכרתי. כשהם עלו לארץ, הבריטים שלחו אותם לקפריסין. קפריסין! אתם הייתם פעם בקפריסין?…

בעקבות הזמן הפנוי

מדי פעם אני נזכר בדודו טופז. ואז – שש שניות מאוחר יותר – אני שוכח אותו בחזרה. אבל לפעמים אני נזכר שהאיש היה פותח את תוכניתו במשפט הקבוע "אין לי זמן!" ובאמת לא היה לו  – כלומר, היה לו פחות מכפי שהוא בטח ציפה בטרם סיים את שידוריו לצמיתות באמצעות מיחם חשמלי – ובכל זאת,…