הסבלנות שלי בקשר לירושלים מתחילה לפקוע. למעשה, נשבר לי מירושלים. תעזבו אותי ממנה. יום ירושלים, יום העצמאות בסימן ירושלים, שבוע ירושלים במערכת החינוך, קייטנת ירושלים לילדים, פרס ישראל בסימן איחוד ירושלים, ואני מניח שבקרוב יהיו גם סימן רשום בסימן ירושלים וקולה בטעם ירושלים. תנו לי להגיד לכם משהו על ירושלים: זאת עיר נחמדה. יפה בחלקיה….

אני מקופח. אני עצבני. אני קבוצת מיעוט במדינה הזאת ואני דורש את זכויותי. כן, שיפסיקו להתעלם ממני. שישמעו וישמיעו אותי. שהסטטוס-קוו יתחשב גם בי. משך שנים מחקתם אותי, העלמתם אותי, התעלמתם ממני, ואני לא מוכן לזה יותר. גם לי מגיעה הגנת-מירי-רגב סטנדרטית. אני חילוני. אני קבוצת המיעוט החדשה והחמה ביותר בישראל (הצטרפו אלינו! טפסים במסדרון)….

אלוהים לא גר כאן יותר. כבר די הרבה שנים שאני חושד בזה, אבל בשבועות האחרונים – כשגלי החום המסויט והרצחנות המזוויעה מכים לסירוגין בארץ שהובטחה להיות "המובטחת" – אני יודע שאני צודק. אלוהים עזב. הוא גר במקום אחר, כי הארץ המובטחת שלו לא קיימה. הוא לא פירסם הודעה בנושא, לא השאיר פתק "עברנו" על דלת…