פעם הייתי מהאנשים האלה ששואלים כל שתי דקות איפה הטלפון הנייד שלהם ואם מישהו ראה אותו. זאת הייתה התקופה הטובה, כי עכשיו אני יודע, בכל זמן נתון, מה התשובה: הוא אצל הילדה. היא משתמשת בו כדי לעשות את רוב מה שהיא עושה בזמנה החופשי בימים אלה: מסתכלת על עצמה.כן, היא יכלה להשתמש בסתם ראי –…

באמצע טיול שגרתי עם הכלבה, הילד שלי נתקף פרכוסים. "מה קרה?" אני נבהל, ומגלה שבאמת קורה לו משהו גופני מדאיג: "איככס, נגעתי בקקי של ציפור", הוא נזעק, מריח לעצמו את האצבע, מתחלחל ואז עושה את הדבר היחיד שאפשר לעשות במצב כזה: מריח לעצמו את האצבע שוב."טוב, די, זה רק קקי של ציפור, בוא נגיע לגינת…

הבנאדם היחיד שאני מכיר שלא מחזיק טלפון נייד הוא הספר שלי. פשוט אין לו. הוא לא רוצה, לא מוכן, וכן, הוא יודע מה הוא מפסיד ורוצה להפסיד בדיוק את זה. "מה אני צריך נייד", הוא אומר לי כשאני שואל, בפעם המי-יודע (אני יודע: שלישית. אבל המספרה שלו מלאה בנודניקים כמוני ששואלים אותו כל הזמן) מה…

קר לי. אני חושב שכבר שלושה חודשים רצוף קר לי. כפות הידיים שלי קרות. הפנים קרים. האף לח וקפוא כמו חוטם של כלב-מזחלות אסקימוסי, הנשמה שלי היא גלגול מאוחר של אלזה המוקדמת.קר פה לעזאזל. ישראל היא מדינה ים-תיכונית ארקטית.כל כניסה למיטה בלילה היא אירוע שאני צריך להיערך לקראתו כמו ישיש רוסי שמתכוון לזנק בפברואר לתוך…

השיפוץ התחיל, כמו כל שיפוץ, בהבנה שככה אי אפשר יותר, מוכרחים לתקן את הרצפה, לארגן עוד חדר לילדים, להעיף מהקירות את הטפט בגוון אפור-כפות-ידיים-של-הילדה, ולממש, סוף סוף, את האופציות שאני מחזיק להתמוטטות עצבים בהיקף מלא.מכיוון שכבר שיפצתי פעם דירה, באתי עם ניסיון קודם וידעתי טוב מאוד מה לא לעשות הפעם: לשפץ דירה. פשוט אל תעשו…

אני לוזר. ככה לפחות זה נראה כרגע.ההכרה הזאת חלחלה השבוע מחדש, כמו שהיא עושה מדי פעם. באופן די מתבקש, זה קרה כשישבתי על החשבונות, מול אתר הבנק, והבנתי שוב את מה שאני תמיד מבין שוב:שאני על הקצה. תמיד על הקצה. אין לי אף פעם, בשום זמן, איזה מרווח כלכלי הגיוני. אין חסכונות דרמטיים. אין משהו…

אבא של אהובתי נפטר בשבוע שעבר. הוא היה איש מבוגר, לא לגמרי צלול, בריא רק חלקית, ומותו היה שקט ונטול דרמות כאילו ביקש להקל על משפחתו וחבריו ולא להתעקש להישאר בסביבה לתוך שנות הדעיכה המכוערות והמשפילות ביותר.אהבתי את האיש הזה מאוד, והייתי לגמרי חסר ייחוד בזה. כולם אהבו אותו מאוד. אני לא מתכוון לזה כמו…

היה לי יום הולדת השבוע. לא משהו שאני שמח לדבר עליו. אני בן מאתיים, שזו דרך מקובלת להגיד "אני נבוך, הלום, ובאופן כללי מנוכר לגמרי למספר שמציין את הגיל שלי, ולמעשה אני בכלל לא מתכוון לנקוב בו כי מספיק שאני יודע, חבל לצער עוד אנשים".חשבתי לא לציין את זה בכלל – מלבד המינימום שאנשים מסביב…

הבעיה עם הרטיבות בקיר חדר הילדים התחילה בדיוק במקביל לבעיה עם הבעבוע המוזר בשירותים בזמן שמישהו מתקלח. הייתי חושד ששתי הבעיות קשורות איכשהו, אבל במקביל התחילה גם הבעיה עם האור במטבח, שחצי ממנו כבה והחצי השני גם, אבל אז נדלק. הזמנתי חשמלאי, והוא אמר שאפשר לסדר את הניאונים הדקים האלה אם אני אשיג חדשים וגם…

ברגע הראשון אחרי שהורדתי לילדה שלי שאקל ברזל ענקי על הראש בעוצמה גדולה והיא צרחה מכאב ואימה בקול חזק וגבוה מספיק כדי להותיר חותם במרכז הססמוגרפי הארצי, עדיין יכולתי לחשוב, לרגע, שזה לא נורא; כולה ברזל בראש. חטפה מכה חזקה. צורחת. בוכה. זה בטח תיכף יעבור. דברים כאלה עוברים להם מהר בדרך כלל. אלה ילדים….