וואו, תראו את נתניהו! תראו א הצ'רצ'יל שלנו! את האריה השואג שלידו כי מישהו צייר אותו שם! יודעים מה? אני חוזר בי מכל מה שאמרתי עליו – כלומר, אני עדיין חושב שהוא לא בסדר ו-7 באוקטובר וזה, אבל תראו אותו עכשיו! אז אני לוקח בחזרה את כל מה שחשבתי עליו – ולמרות שאני עדיין חושב…

אנחנו שמחים עכשיו?כי כל כך רצינו שתיפתח כבר המלחמה, כולל מערכונים סאטיריים בפריים-טיים שבהם ירדנו על דונלד טראמפ שהוא רק מאיים ולא פותח, כאילו היה האידיוט הזה שעולה למקפצה בבריכה ואז, כשהוא למעלה, נעצר ומסתכל למטה ממושכות ולא מוצא אומץ לקפוץ כבר. כל כך חיכינו לזה, והנה זה סוף סוף קרה: מלחמה!אז אנחנו שמחים עכשיו?כי…

בשבת שעברה נמאס לי סופית והחלטתי שגם אני אצטרף למהפכת הבינה המלאכותית הזאת שלכם.וזה לא שלא דיברתי עד היום עם צ'ט־ג'פט וכל השאר, התייעצתי, ביקשתי מידע, שאלתי מי זה רענן שקד וקיבלתי את התשובה הצפויה לפיה זהו שמו של זמר מחאה ישראלי מפורסם, ועדיין:לאורך השבוע שעבר, בשני טיולים נפרדים עם הכלבה בגינה, תפסו אותי שני…

יש איזה אחד בפייסבוק שלי, לא חשוב שמות אבל קוראים לו שרון, שטורח להעלות עוד ועוד פוסטים שמוכיחים רעיון אחד שהבנאדם קצת אובססיבי לגביו:שאירופה גמורה.באמת, הוא כותב, רק תראו מה הולך שם! הם לא עושים מספיק ילדים, המוסלמים תיכף יעשו להם את המוות, האליטות הליברליות כבר עושות להם, הגבולות שלהם פתוחים מדי, הצבאות שלהם אבסורדיים,…

בשבועות האחרונים אני מרגיש שהגעתי לקצה. אני מתכוון לקצה הסבלנות. קצה התקווה. קצה הרצון להמשיך עם האופטימיות.אני גולל בחוסר חשק מוחלט את הפיד שלי ברשת וכבר כמעט לא נעצר על שום דבר פוליטי. הכל נאמר, נלעס, נטחן כל כך הרבה פעמים, בכל כך הרבה דרכים, הכל נכתב, הכל ידוע מראש – רבאק, הגענו בשעה טובה…

גם אני רציתי להצטרף לטרנד חסר התוחלת של "מה עשיתי ב-2016", אבל רק המחשבה על זה הייתה משעממת מכדי ממש לעשות משהו. כאילו, 2016? אשכרה? אני ממש אמור להיות עכשיו נוסטלגי ל… 2016? זאת אומרת,  אם סתם תגידו לי ככה, באמצע היום, "2016", המחשבה האוטומטית שלי תהיה "זה די עכשיו כזה, לא?", אבל אז באים…

הייתי בחו"ל בשבוע שעבר. לא חשובים הפרטים – אוסטריה, סקי עם חברים, זה רק נשמע פריבילגי, בפועל זה הרבה יותר מנשמע, זה גם נראה ומרגיש – אבל משהו מוזר קרה לי במהלך השבוע הזה:הייתי רגוע. לגמרי. למעשה, אני לא זוכר את עצמי רגוע כל כך אי-פעם, אפילו לא בחו"ל, בטח לא בספא, בטוח לא במסאז'…

לפעמים כשאני חוזר לארץ מחו"ל – ואני תמיד חוזר לארץ מחו"ל מסיבה ציונית מובהקת: שמגיע המועד הנקוב על כרטיס הטיסה שלי – אני נתקף בסוג של דכדוך.זה קורה כבר ביום שלפני הטיסה חזרה לארץ, שבו אני מסתובב ברחובות חו"ל היפה בתחושה מעיקה של פעם-אחרונה (עד הפעם הבאה, אני אומר לעצמי, ולא מקשיב), ואז, ביום עצמו,…