נשבר לי מנתניהו.אני יודע, אני יודע. ככה לא פותחים טור. כאילו, למי לא? מלבד, אולי, ל־23 המנדטים של הליכוד (כל המנדטים הבודדים, מאיפה הם באים?) אין כמעט ישראלי שלא נמאס לו איכשהו מהאיש.אבל אני מתכוון לזה הפעם בדרך אחרת: אני מתכוון שנמאס לי במובן זה שאני כבר לא מנסה אפילו לעקוב. הוצאתי לעצמי פטור מלצפות…

אני לא מסוגל לצפות במלוא שלוש וחצי דקות הסרטון של החטוף עידן אלכסנדר. כעבור דקה וחצי בערך, שבהן עידן בוכה ומתחנן שנציל את חייו ואת חייהם שם, אני מוכרח לעצור את זה.עולה לי בצמרמורות ובחילה פיזית לצפות גם במלוא שלוש וחצי דקות הסרטון של מתן צנגאוקר, שאומר: "אמא, מקווה לשבת איתך שוב ליד שולחן. לדבר…

כל העסק התחיל, עקרונית, ממרפק טניס, שזה שם חמוד לכאבים במרפק שנגרמים לאנשים שאף אחד מהם לא משחק טניס כי למה לו. חודשיים לתוך הכאב, כשהוא עולה שוב ושוב לחבטות קרוב לרשת העצבית, הלכתי לאורטופד של מכבי שמייד תקע שם זריקת סטרואידים ואיחל לי סופשבוע נעים והמשך חיים פוריים.כמעט מייד קרה ההיפך: סוף השבוע היה…

מאז שהשתרר פה שעון חורף (כי חורף, מה זאת אומרת, תפתחו חלון תראו) פיתחתי לעצמי עייפות כרונית שיורדת עליי תמיד בסביבות רבע לחמש אחר הצהריים ואומרת לי: בוא, שים ראש, תראה, תיכף חושך בחוץ, וכבר מזמן חושך בפנים, והכל ממילא מדכא, והשמש שוקעת על המערב, על הדמוקרטיה הליברלית ועל הפיצוציה של מנש שכבר אין לך…

נורא לא מתחשק לי להשחית מילים – שכבר הושחתו ממילא – על הקוריוז גדעון סער, ממילא אחת מהערות השוליים הזניחות בתולדות הפוליטיקה הישראלית, ובכל זאת מדובר בנקודת התחלה טובה לענייננו. כי גדעון סער הוא האיש הזה שבנה את עצמו, כל השנים האחרונות, על אמירות כמו "ממשלת נתניהו – אסון למדינה", "נתניהו נחוש לדרדר את ישראל…

הגיע הזמן להעלות על הדעת את הבלתי יעלה על הדעת.אני יודע, יודע. זה לא יעלה על הדעת, אז איך נעלה? אבל לפעמים, כשדברים לא עולים על הדעת צריך לעזור להם עם איזו דחיפה קטנה.למשל – בואו ננסה יחד – לא יעלה על הדעת שהחטופים לא יחזרו. אף פעם. שלא תהיה שום עסקה נוספת, שהזמן יחלוף,…

אני לא חושב שגנבו לי את המדינה.קודם כל, כי מדינה זה דבר מאוד קשה לגניבה. היא קשורה ליבשת שלמה, וכמעט לא קיימת דיסקית ניסור עבה מספיק, וחוץ מזה, זה כבד – אפילו מדינה זעירה כמו ישראל היא משהו שלך תסחוב, בטח בלי להיתפס. ומעבר לזה, בכל יום שבו אני מתעורר בבוקר ויוצא החוצה עם הכלבה,…

יש לי חבר אחד (למעשה יש לי שלושה, וגם זה לאחר מאמצים גדולים מצידי) שכששואלים אותו, נניח, מה הוא מתכנן לעשות מחר או בשבוע הקרוב, הוא עונה כבר שנה: "להמשיך לעשות את עצמי".הוא לא צריך להסביר, כי נדמה לי שכולנו מבינים למה הוא מתכוון.אבל תרשו לי בכל זאת: הוא מתכוון שהוא מרגיש שהוא עושה את…

אני רוצה וצריך לכתוב כאן משהו לרגל יום השנה למלחמת 7 באוקטובר, אבל לעזאזל, כל יום הוא רק עוד יום למלחמת 7 באוקטובר, כולל היום, מחר ובעוד שבוע ושבועיים; זה לא נגמר. לא הייתם מציינים יום חג לחג שנמשך כל השנה, אני מניח. אותו דבר לגבי מלחמות; כל עוד המלחמה נמשכת, מה יש לחגוג ולציין…

מגיע רגע כזה בחיי אישה –אוקיי, בחיי אשתי – שבו חברה טובה שלה חוגגת, נניח, יום הולדת 50, וכל חבורת הבנות שמקיפה אותה, כולל אשתי, אמורה להרים לה עד כדי כך שהן לוקחות אותה ליוון ומשחקות שם במאמא-מיה משך שישה ימים רצוף. עזבו, יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע.הרגע הזה הגיע השבוע.וכשאהובתי יצאה לנתב"ג…