בשבת האחרונה נמאס לי משישי האחרון, שבו ישבנו כל המשפחה רוב הזמן די בדממה ולעסנו אחד לשני את קצות העצבים הרופפים בעודנו ממתינים שאיראן תנקום בנו את נקמתה המובטחת – ופשוט אמרתי לילדים: קדימה, הולכים לבריכה.מכיוון שאני כרגע הרוברטו בניני של הבית – האבא שמסתיר מהם את העובדה שבעצם כולנו יושבים פה ומחכים למותנו בזמן…

לא רחוק מהעיירה ג'ספר שברוקיז הקנדיים, אמא דובה חוצה כביש בהליכה מדודה. בעקבותיה, בדילוגים קלים יותר, מגיע הגור הקטן שלה. הם מסיימים לחצות, ואז נכנס לכביש בריצה גור נוסף.לא, הוא לא יידרס, מה פתאום. המכוניות הספורות משני צידי הכביש ייעצרו, כמה נהגים יספיקו לצאת בחרישיות כדי לצלם, והדובון הנוסף מסיים לחצות את הכביש בביטחה.נהר עוצמתי…

אין יותר מציאות. המציאות חדלה מלהתקיים. המציאות היא נקודה זעירה וחסרת משמעות הרבה מתחתיכם, בעיקר כשאתם טסים ב"כנף ציון", המטוס הכמו-פרטי שלכם, בדרך לפגישה חסרת נחיצות ממשית – אבל "היסטורית" מבחינתכם – בוושינגטון, משאירים הרחק למטה רק מלחמה מדממת ואינסופית בכל החזיתות, 1,600 הרוגים, 133 חטופים, עשרות-אלפי מפונים, אלפי פצועים, גדועים, נכים, הלומים, ועוד כמה…

"שמעת שירו לטראמפ באוזן?"אני מתהפך לרגע לכיוונו של הבן שלי על המיטה במלון שלנו במנהטן – כן, זה הזמן בחייו של ג'וניור לעבור את קורס החובה "מבוא לניו יורק" בהנחיית אבא – ואומר לו: "מה? מאיפה הבאת את זה?!" והוא אומר: "כן, ראיתי עכשיו בוויינט".גם אני רואה עכשיו בוויינט. מה אתם יודעים; ניסו להתנקש בחיי…

בזמן האחרון אני כבר לא יודע מה לעשות קודם: למרוט לעצמי שיער ראש, לריב עם זרים בטוויטר, לתפוס לעצמי שריר ברגל מרוב זעם, או פשוט ללכת לישון.אני יודע; אני צריך ללכת לישון. אבל אומרים שאסור ללכת לישון כועסים, ואני כועס. ממש כועס. כועס בצורה שגורמת לי לשאול את עצמי בכנות: למה, בעצם, אין לי אלת…

בזמן האחרון, באופן פרדוקסלי, אני מודד על עצמי תפקיד חדש כגורו לענייני אושר. הוצאתי ספר שהמילה המפורשת "אושר" ממש מככבת בטייטל שלו, התחלתי ללבוש טי-שירטס לבנות (עזבו אותי משארוולים, יש לי פטור), וכששואלים אותי שאלות עקרוניות על החיים, אני מצטט את עצמי מתוך ספרי ומקווה שלא ישימו לב לגניבה.בגדול, מתאים לי להיות גורו. אני אוהב…

השבוע אמרתי בשיחה "פארה פוסט". למעשה מה שאמרתי היה שלא רק שאין לי אמנות בבית, אפילו "פוסטר של פארה פוסט" אין לי בחדר שינה.אל תשאלו למה התכוונתי.כלומר, אם אין לכם מושג, תשאלו. זה בסדר. גם לבנאדם שאיתו דיברתי – לדעתי הוא בן שלושים ומשהו – לא היה מושג. מה פוסטר? מי זאת בכלל פארה פוסט?…

לא הכרתי את דן תורן, ולכן זה לא הולך להיות טור על דן תורן, הסירו דאגה.אולי רק קצת. בהתחלה.כי למרות שלא הכרתי אותו, הכרתי את שיריו הטובים, ובמשך שנים תכננתי ללכת להופעה שלו. הוא הופיע הרבה, בעיקר במקומות קטנים בתל אביב, ואני החמצתי אינספור הזדמנויות ללכת לראות אותו, בעיקר כי אמרתי לעצמי שיש לי משהו…

תראו, יש לנו בעיה.חברים אומרים לי, למשל, שיאיר גולן הוא בעיה, כי הוא אומר לא פעם דברים בעייתיים, ממש עושה טעויות של מתחילים עם כל ההתבטאויות הלא-זהירות האלה, "מישהו צריך לשמור לו על הפה כל הזמן, אחרת הוא תמיד יגיד משהו שיפיל אותו", הם אומרים.אז יאיר גולן הוא בעיה.טוב שיש את יאיר לפיד. אבל חברים…

לפעמים בשעות הערב זה נוחת עליה. אני לא יודע בדיוק איך לקרוא לזה, אבל אני ממשיך לחפש לזה שם, אחרי שגם השבוע תפסתי את אהובתי עושה את מה שהיא לא עשתה אף פעם לפני ה-7 באוקטובר: שוקעת. שוקעת עמוק. שוקעת לתוך עצמה, לתוך הספה, לתוך ביצת הצער הגדולה (ותודה ל"הסיפור הבלתי נגמר" שהמציאו את המושג…