אני לא זוכר מתי התחלתי לראות בישראל מדינה לא-משהו.אני חושב שזה בטח קשור לטיולים שאליהם הכריחו אותי לצאת כילד.כי הטיול השנתי, וגם הטיול מהתנועה  – ובאופן כללי כל "טיול", שהיה למעשה היסחבות מטולטלת ומייסרת עם ציוד במשקל גופי על הגב, מדריכים מוטרפי-מורל, ילדים שנולדו להציק, שפשפת שעוד לא ידעתי לקרוא לה בשמה, ולילות נטולי שינה…

אז הנה הוא פה, הספר "אושר לאנשים לא מאושרים". כדי לקרוא עליו עוד, וגם כדי להזמין לעצמכם עותק עם, או בלי, הקדשה – לחצו כאן –