אם הבן שלי היה, חלילה, נופל בעזה.אם היה, חלילה, נפצע קשה ומת מפצעיו.אם היה חוזר בארון, או באלונקה, מכוסה בדגל ישראל.אני מניח שהייתי משתף פעולה עם כל הגורמים הרשמיים – בעיקר כי לא היה לי את הכוח הנפשי שלא. הייתי מכניס הביתה את קצינת הנפגעים חמורת-הסבר והפמלייה שאיתה. הייתי יושב שם על הספה ושומע מהם…

"אנחנו חייבים להכין תיק", היא אומרת לי אחרי עיון מודאג נוסף בטלפון הנייד שלה, בדיוק כמו שאמרה לי לפני שבוע. ולפני שבועיים."מה להכין תיק, אנחנו הולכים ללדת?" אני חוזר על בדיחת האבא הגרועה שעליה חזרתי גם לפני שבוע. "לא מצחיק", היא אומרת, כאילו מישהו בכלל צחק. "זה רציני – ברגע שנסראללה יתחיל להמטיר פה מאות…

אמא שלי איננה. והיא איתנו.אמא שלי לא בחיים. אבל היא עוד לא מתה.אמא שלי נושמת. באיטיות רבה, איטיות מפחידה, לפעמים אני נבהל לרגע – היא בכלל עוד נושמת? אני לוקח נשימה עמוקה גם בשבילה, ממקד בה מבט. משהו כמעט בלתי נראה זע באזור הצוואר הקמוט; כן, היא עוד נושמת. אני נושם לרווחה.היא ישנה רוב הזמן….

זו לא פעולה מסובכת. בעצם היא די פשוטה. בהתחלה אתם מרגישים לא בסדר כלפי מישהו אחר, ותיכף אחר כך, אתם מרגישים רע עם עצמכם, ומשהו בכם מתכנס פנימה. קוראים לזה בושה, וזה די פשוט, ואפילו מומלץ לביצוע מדי פעם.רק השבוע תרגלתי את הפעולה הזאת פעמיים (אני בכושר טוב בתחום). פעם אחת הייתה כשלא חזרתי למייל…