זה לא יום כיפורים בלי להגיד משהו מפויס או מפייס, אבל באמת שאין לי – ונדמה לי שאין בכלל – שום דבר כזה במלאי כרגע. אזל.אז אני אגיד משהו אחר – משהו שקשור רק בעקיפין, ואולי בכלל לא, ליום הכיפורים, אבל בכל זאת שווה להגיד:מדי פעם, משום מקום, זה יכול להיות סתם באמצע איזה יום…

"לא מדברים פוליטיקה ליד שולחן החג, בסדר?", זה היה הווטסאפ שהשאירה, לכל הקבוצה המשפחתית, גיסתי שתחיה בפאלו-אלטו – למעשה כבר כמה עשורים שהיא חיה שם, אבל עכשיו הם בביקור בארץ – רגע לפני שכולנו התכנסנו לערב ראש השנה."ברור, ברור", הנהנו כולנו בהודעות החוזרות ובסטיקרים של בן-גביר והיטלר מסמנים לב עם אצבעות הידיים.היא לא מבקשת בלי…

כל הקיץ החזקנו מעמד. לא היה לנו קל – הייתם פה, אתם יודעים שלא היה קל – אבל הצלחנו איכשהו להחזיק:לא נסענו עם הילדים לשום מקום. אפילו לא יוון בקטנה, פאפוס בקטנטנה, אילת בזעירה. כלום.יש לנו עקרונות בחיים – לא זוכר איפה שמנו אותם, בארון המצעים אולי, אבל אחד מהם הוא שלא נוסעים לשום מקום…

אני זוכר את זה כאילו – למה כאילו, בדיוק – זה היה לפני שלושה חודשים: הייתי בדיוק באמצע שלוק הספרייט זירו שלי, כשאהובתי אמרה משום מקום: "אתה יודע שארגון הבריאות העולמי הולך להכריז רשמית על אספרטיים כמסרטן?".קצת נתקע לי השלוק בגרון, אני מודה.כלומר, זה לא שלא חשדנו שיש בספרייט זירו משהו נוסף מלבד חומרים טבעיים…

הלו?" "כן, שלום, איך אוכל לעזור?" "אני מעוניין להתנתק". "אין בעיה אדוני. רק, אם אפשר לשאול למה?" "השירות פשוט נוראי בשנה האחרונה, ומידרדר כל הזמן". "מה גורם לך להרגיש ככה, אדוני?" "תגידי, את מנסה להצחיק? יש עוד איזה שירות בכלל? האלימות פה בשיא פסיכי של עשרות שנים, הדולר והיורו בשיא של חמש שנים, ארה"ב שונאת…