הצילום הזה. לעזאזל, הצילום הזה. הוא לא יוצא לי מראש מהרגע שראיתי אותו. אני מנסה להוציא אותו משם. יותר מזה: אני שולח אותו לשבת בספסל האחורי של הראש שלי ולהתכסות במשהו. והצילום מציית; הוא הולך ויושב מאחורה. אבל משם, מכוסה, מושפל, הוא ממשיך לא לצאת לי מהראש.זה צילום איקוני שלא התכוון להיות איקוני; זה צילום…

אנשים רבים מדברים איתי (אוקיי, בעיקר אני מדבר) על העניין הזה של "חוזה ישראלי חדש". אני לא חזק במיוחד בחוזים – למעשה הם מפחידים אותי כי אני גבר שמפחד ממחויבות (בזמנו הצעתי לאהובתי לא להתחתן איתי. היא אמרה כן. לא-התחתנו באירוע מקסים ואנחנו לא-נשואים באושר יחסי עד עצם היום) – אבל דווקא חוזה חברתי חדש…

שקמה אני לא מכיר את שקמה ברסלר. מעולם לא דיברתי איתה – הייתה איזו פעם אחת, בהפגנה קטנה שבה דיברה, לאחר שירדה מהבמה (בעצם שום במה. היא עמדה על גג המכונית שבה הגיעה) ונעצרה ממש לידי, שאמרתי לעצמי: נו, אולי תגיד לה שלום, תציג את עצמך, תגיד לה שאתה מעריך את מה שהיא עושה, אבל…

החל מיום שני השבוע, מדינת ישראל, רשמית, בהפרת חוזה עם אזרחיה.ממשלת ישראל הפרה את החוזה הזה חד צדדית כשאמרה: החוזה לא חל עלינו יותר. אתם תעשו מה שהחוק מחייב, אנחנו נעשה מה שבא לנו.והרי אין חוזה כזה. אין ערבות כזאת. אין בזה שום הדדיות.ומה תעשו כשאתם בחוזה מחייב וארוך-טווח, ומתישהו הצד השני מחליט להפר אותו…

הפחד מופיע בשישי שעבר, כאילו משום מקום.אנחנו יושבים ומדברים, כמו שאנחנו מדברים בזמן האחרון, על האפשרות הלא באמת ריאלית – אבל אולי בכל זאת? אפשר לפחות לדבר על זה, לדבר זה ריאלי! – שנעזוב פה לשנה-שנתיים. שנעבור עם הילדים לאיפשהו. אתונה. מדריד. אולי אפילו לונדון, למרות שאין לנו כסף ללונדון.כל  החברים שלנו מדברים על זה….