מה היה קורה אם לאווה, הילדה מהשואה, היה אינסטגרם? קודם כל, סביר שקצין נאצי אחראי כבר היה תופס את ההורים שלה לשיחה צפופה ומסביר להם שזה לא בריא לתת לילדים רשתות חברתיות בגיל צעיר כל כך. חוץ מזה, בחייאת, מה הלאה? תיכף תשאלו היה היה קורה אם לסבתא שלי בשואה היה כרטיס 10-ביס שאיתו הייתה…

בשבת האחרונה כמעט קניתי אמנות הביתה. כלומר, לא קניתי, כי מה אני נראה לכם, בנאדם שיכול לקנות אמנות? רבאק, כמו שהמצב הכלכלי שלנו נראה כרגע, חופשת הקיץ עם הילדים תהיה השנה בגבעתיים, את טיפול ה-10,000 לרכב נדחה עד שימלאו לו (או לי) 20,000, ובקשר לשולחן לסלון – מי אמר שסלון בכלל מוכרח שולחן? מה רע…

בזמן האחרון אני חושב למתג את עצמי מחדש תחת השם Raanan Shaked. איך נשמע לכם? אני יודע, זה בדיוק השם שלי, אין בזה שום דבר חדש, אבל קשה שלא להבחין בשינוי העצום שחל בו: עכשיו הוא כתוב באנגלית, וזו שפה שכשדברים נכתבים בה הם הופכים למותג בינלאומי. אני יודע את זה כי זה בכל מקום…

בואו נדבר על אייל ברקוביץ'. בואו נדבר עליו הרבה. בלי הפסקה. בלי לתת לו להשחיל מילה באמצע. בלי לאפשר לו להגיב. בלי לשאול אותו שאלה או לחכות לתשובה. בואו נדבר על אייל ברקוביץ' באופן שבו הוא היה עושה את זה. בואו פשוט נפתח את, סליחה, הג'ורה, לכולנו יש אחת, ונאפשר לה להקיא החוצה כל מה…

אני כבר לעולם לא אהיה דונלד טראמפ. אני גם לא אהיה אייל ברקוביץ'. או אפירה אסייג. אני גם לא אהיה דודי אמסלם, מיקי זוהר, שרית חדד או אייל גולן. הפסד שלי. והסיבה שאני לא אהיה אף אחד מהאנשים היפים והמצליחים האלה היא – אם לצטט מדונלד טראמפ עצמו – שאני, ובכן, חכם. ויציב נפשית. אבל…

אחת השאלות הפיזיקליות המטרידות יותר ביקום הישראלי היא, כמובן, "אם ערסים יודעים שהם כאלה, למה הם ממשיכים להיות כאלה‭"?‬ או בניסוח אחר: "האם לערסים יש מודעות עצמית‭"?‬ או בניסוחו של יעקב בורק, מחבר הספר המפורסם "האם שימפנזים חושבים על פרישה‭:"‬ האם שימפנזים חושבים על פרישה? ובכן, נראה לי שלא. ערסים לא פורשים לעולם, לא הולכים לשום מקום, הם…

בבוקר שישי האחרון – בדיוק כשהתחילו חמש הדקות הטובות של השבוע, כלומר שלוש השעות שמרגישות כמו חמש דקות ושבהן הילדים בבית הספר ובגן ואנחנו יכולים לעשות הכל (או שום דבר!) עד שהשעון יראה 12 והחיים שלנו יחזרו להיות דלעת – אמרה פתאום אהובתי: "את מי בא לך להזמין הערב?" אוקיי, בואו נעצור פה לרגע, כי…

טור זה מוגש לכם בחסות מערכת חינוך שכבר אינה קיימת. טור זה נכתב על ידי אדם שלמד לכתוב כי למישהו היה דחוף ללמד אותו, לזהות את יכולת הכתיבה הבסיסית שלו, לעודד אותו, לתגמל, לתת לו להרגיש שכתיבה טובה היא הישג. טור זה נכתב מכיוון שמרגע שלמדתי לכתוב בכיתה א' והמשכתי עם זה מיוזמתי, אנשים –…

אז עזבתי את הבית לשבוע. לא, לא בשביל אישה – אני לא מנסה לעשות שום דבר שדניאלה עושה, אין לי איך. עזבתי את הבית לשבוע בשביל טוקיו. יפן. כן, כן, תאכלי אבק דניאלה. אני אפילו די גאה בזה, ואם לטוקיו היה מצעד גאווה – והוא היה צועד בדיוק באחד הימים שבהם הייתי שם – אין…

כולם רוצים לכתוב. סוכני ביטוח, עורכי דין, מתרגמות לעברית, מאפרות, קבלנים, מדריכי כושר גופני – כולם אומרים לי שהם רוצים, שיום אחד הם עוד יכתבו, שחבל שאין להם יותר זמן, שיש משהו שפעם הם התחילו, זה על המחשב איפשהו – כולם רוצים לכתוב, ולכתוב זה יופי של דבר לרצות. אם יש דבר מהנה יותר מכתיבה…