"חמודים, אז מה היה לכם הכי כיף באילת?", אהובתי שוב עושה את הטעות ושואלת כבר בקילומטר השני בדרך חזרה לת"א. אלוהים, אני מקווה שאני לא נכלל בחמודים, כי הכי כיף באילת היה לי הרגע הזה ממש, שבו אנחנו כבר קילומטר וחצי – במזגן, באוטו – בדרך חזרה הביתה. "בבריכה!" הילדה פוסקת, והילד חושב על זה…

מה היה קורה אם לאווה, הילדה מהשואה, היה אינסטגרם? קודם כל, סביר שקצין נאצי אחראי כבר היה תופס את ההורים שלה לשיחה צפופה ומסביר להם שזה לא בריא לתת לילדים רשתות חברתיות בגיל צעיר כל כך. חוץ מזה, בחייאת, מה הלאה? תיכף תשאלו היה היה קורה אם לסבתא שלי בשואה היה כרטיס 10-ביס שאיתו הייתה…

אלוהים, מה נשמע? איך הולך? מה נהיה? מה אתה אומר על הבחירות, הא? בסוף הצבעת? וואללה? כן, אני יודע, אתכם שם למעלה תמיד סופרים בסוף, יחד עם כל המעטפות הכפולות. אמרתי לך כבר; תשקול לעבור למרכז הארץ, אפילו מודיעין. גם תגיע לעבודה מהר יותר בבוקר, וגם הנגישות לכל מקום – שמע, אין לזה תחליף, לא…

השבוע רצתי שלושה קילומטר רצוף, ועכשיו אני לא אספר לכם על זה. כן, אני עומד להיות הישראלי הראשון שהתחיל לרוץ ולא אכל לסביבתו את הראש עם "התחלתי לרוץ", "אני יוצא לריצה" ו"מישהו ראה את הטרנינג שלי?". יודעים למה? כי לא באמת התחלתי לרוץ. ולעולם לא אתחיל. כלומר, יצא שהשבוע רצתי על ההליכון בחדר הכושר שלושה…

בזמן האחרון אני חושב למתג את עצמי מחדש תחת השם Raanan Shaked. איך נשמע לכם? אני יודע, זה בדיוק השם שלי, אין בזה שום דבר חדש, אבל קשה שלא להבחין בשינוי העצום שחל בו: עכשיו הוא כתוב באנגלית, וזו שפה שכשדברים נכתבים בה הם הופכים למותג בינלאומי. אני יודע את זה כי זה בכל מקום…

ואולי אין מה לעשות. ואולי נתניהו צדק כשאמר שאין מה לעשות ו"אין פתרון מדיני עם עזה". כי באמת כבר די עשינו הכל: כבשנו את עזה, שלטנו בעזה, הפצצנו את עזה, התנתקנו מעזה, אמרו לעזה לכי לעזה, הכנסנו סחורה, הפסקנו סחורה, הזרמנו חשמל, הפסקנו חשמל, הכנסנו אנשים, לא הכנסנו, אמרנו למצרים "קחו את זה מתנה", אמרנו…

תראו, באופן אישי מעולם לא התבוללתי. לא יצא לי, לצערי. אבל אם בתי, כשתגדל, תבוא יום אחד הביתה ותודיע לי שהיא התחילה לצאת עם, נאמר, חד-קרן, וזה רציני ביניהם, אני כמובן אסביר לה שיחסים – ובוודאי נישואים – בין בני אדם לחדי-קרן הם משהו שאינו לחלוטין בקונצנזוס עדיין, ושמבחינה בירוקרטית זה עומד להיות גיהנום –…

הרגע שבו הכל מתפרק מתחיל משום דבר; אנחנו חוזרים בשישי בערב מחברים, אנחנו עייפים, רוצים רק להשכיב את הילדים ולהישכב בעצמנו, ואז הילדה מתיישבת על הספה בסלון, ובלי שום סיבה ספציפית היא מתחילה ליילל, ואז לצעוק, ואז לצרוח. עכשיו תראו; הילדה שלי צורחת כמו שלינוי אשראם מתעמלת; ברמה גבוהה, עולמית, זוכת מדליה. היא ממשיכה לצרוח…

בואו נדבר על אייל ברקוביץ'. בואו נדבר עליו הרבה. בלי הפסקה. בלי לתת לו להשחיל מילה באמצע. בלי לאפשר לו להגיב. בלי לשאול אותו שאלה או לחכות לתשובה. בואו נדבר על אייל ברקוביץ' באופן שבו הוא היה עושה את זה. בואו פשוט נפתח את, סליחה, הג'ורה, לכולנו יש אחת, ונאפשר לה להקיא החוצה כל מה…

או, שלום לכם. אתם תופסים אותי בדיוק בזמן שאני מרסס את קירות חדר השינה שלי ושל אהובתי במוצר איכות נוסף מבית "יעקבי" המבטיח להסיר עובש מהקירות תוך חצי שעה וגם עומד בהבטחתו ומסיר אותו, למשך כחצי שעה. אחר כך העובש חוזר, וגם מביא איתו חברים. זו לא אשמת יעקבי, מוצרי הניקיון וההדברה שלהם באמת מעולים…