חוק התשוקה

אתמול בבוקר התעוררתי, הסתכלתי בשעון, והבנתי ששוב שלשום בבוקר. קמתי ועשיתי את מה שעשיתי יום קודם באותו שעה. ויום לפניו. ולפניו. אחר כך המשכתי לעוד יום שאותו הייתי מסכם במילים "עוד יום", ואני מניח שבעמוד השעשועונים בסוף המוסף הזה תוכלו למצוא שני איורים כמעט זהים שבהם תתבקשו לנסות ולמצוא שבעה הבדלים בין שני הימים האלה…

קראו לי חנה-זלדה

כמו כל תאונה קשה עם נפגעים, גם זה התחיל מרגע של חוסר תשומת לב. "שאלו בגן אם אכפת לך להשתתף במסיבת חנוכה של הילדים‭,"‬ אהובתי אמרה לי באחד הערבים, ואני זוכר שעניתי לה מפורשות: "תביאי גם לי מיץ כשאת קמה‭."‬ למחרת, בגן, בעודי מנער מעליי את שאריות הפעוט, פנתה אליי הגננת ב"אז אתה מופיע במסיבת חנוכה שלנו‭–…

צעצוע של מדינה

ערב לפני שנסעתי לשוודיה ליומיים, הילד אמר לי: "תביא לי מתנות, אבל לא מכונית עם שלט-רחוק כי הן תמיד מתקלקלות". עכשיו בואו נדבר על זה: קודם כל, הילד תובע "מתנות", מה שאומר שפחות משתיים לא עונה להגדרה, פחות משלוש לא עונה לציפיות, ופחות מארבע לא עונה לתנאי מבצע "קח שלוש יקרות, קבל את הרביעית –…

השנים המשותפות על האדמה

אמא של חבר שלי מתה. לא צעירה, לא מספיק מבוגרת, סרטן, הסידור הנפוץ. והנה הוא עומד שם, חבר שלי, מי שתכף יגיד על קברה, "לא הייתי בן מצטיין", לוחץ ידיים בשרשרת, מקבל עשרות חיבוקים, מניד בראשו, מחייך, עושה את התנועות המקובלות, אומר את מילות התודה השגרתיות, אבל אני רואה אצלו בעיניים: האורות דולקים, אבל אין אף…

לכבוש את הילדה

בשבת שעברה שיחקתי עם הילדה שעה וחצי בבובות. היו שם אלזה, אנה, רפונזל, סינדרלה, אלזה הקטנה, אלזה מבד, סינדרלה הערומה (נודיזם אצל בובות; לא יודע למה, אבל מחקרים לא עסקו בזה מספיק) ופעמיים אולף. הייתם חושבים שזה גרוע מספיק לראות גבר מבוגר יושב מול ילדה בת ארבע כששניהם מחזיקים בובות, אבל כמובן שלא הסתפקתי בזה;…

העונש שלי

"יהיה עונש!" אנחנו מאיימים על הילדה בזמן שהיא שוב צורחת על לא-ברור-מה, מאחרת בכוונה לגן ותוקעת אותנו בבית במקום לצאת לעבודה. "היום אחר הצהריים אין ארטיק!" אני מכריז, תוהה אם מדובר בעונש מידתי או בגזירת שמד. לשמחתי זה עובד יופי, כי הילדה מפסיקה כמעט מייד לצרוח, למשך שנייה, ואז עולה לווליום חדש של צרחות ובכי…

גאון של אבא

"אל תגיד לי!" הילד שלי מתרגז שוב כשאני לא אומר לו – אין לי שום כוונה להגיד לו – מה הפתרון לחידה החשבונית הפשוטה שהוא מנסה לפתור במסגרת העבודה בחשבון שקיבל לסוכות. אני רק מנסה להסביר לו מה הדרך הנוחה וההגיונית לחשוב על זה לקראת פתרון. אבל הילד נובח עליי: "אבא, די, אני יודע!" ושנייה…

מי נתן לך אייפון, ילד

אני מותש. אני מפסיד. זה הקרב האחרון שלי על שעות המסך של הילד. זו מלחמת ששת המסכים (אייפון, אייפד, מחשב, לפטופ, טלוויזיה, טלוויזיה אצל חברים) – ואני עומד להיכנע. אני עומד להפסיק למדוד לו זמן מסך ולצעוק עליו שהיה לו מספיק להיום. אין לי יותר כוח לוויכוחים רפטטיביים. זו מלחמת השחרור ממסכים, והילד שלי נלחם…

לבד בברלין. הלוואי

אז חזרתי משבוע בברלין עם המשפחה (אל תסתכלו עליי ככה. ברלין היא ה-מקום לילדים, גם אם הם עצמם לעולם לא יבינו את זה או ירגישו ככה), ואני מנסה להבין מה בדיוק קרה במהלך השבוע הזה שגרם לי להודיע בסופו שאני, מצידי, לא לוקח בקרוב שוב את הילדים לשום מקום מחוץ לגבולות 67'. מה אני יודע…

של מי החופשה הזאת לעזאזל?

"אין, אין על אנטליה", הוא אומר לי. "וואללה", אני אומר לו – שזה קיצור ל"וואללה? היית פעם בניו יורק? פריז? ברצלונה? ברוז'? חבל התענכים? תנסה, בנאדם, אחר כך תדבר איתי על אנטליה" – ובכל זאת אני ממשיך ומתעניין: "איך אמרת קוראים למלון שאתם נוסעים באנטליה?" "טיטאניק", הוא אומר לי. "וואללה", אני אומר לו – שזה…