"אתה חייב לראות, זה קורע", הילד קורא לי, ומראה לי סרטון טיקטוק שבו איזה יוטיובר – שנראה כאילו אף אחד לא סיפר לו שהסגר הראשון הסתיים ואפשר כבר ללכת להסתפר אצל ספר – מחקה את אמא שלו צועקת עליו בקולו של בובספוג. "כן, מצחיק", אני לא צוחק. שעה אחר כך, הילד שוב קורא לי. "לא,…

לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שלי. זה היה לפני שבועיים, כשעשיתי לילד – לראשונה ובשאיפה גם לאחרונה – את השיחה. ה-שיחה. הוא תיכף בן 11, הגיע הזמן שיידע שהדבר הזה שהוא מרגיש – למשל כשחבר שלו אורן אומר "ראיתי פורנו!" – הוא טבעי ולגיטימי, אבל אם אני תופס אותו עצמו עם זה, אני מבטל…

בשבת התקיימה התחרות הראשונה של הילד שלי בטניס, או כמו שנועם המדריך הרגיע את ההורים מייד כשהגענו למגרש: "זה לא ממש תחרות, זה יותר מפגש חברתי כדי שיכירו את הקונספט של לשחק מול ילדים מקבוצות אחרות". וכולנו, ההורים, הנהנו בתגובה בחיוך בוגר תוך שאנחנו נאחזים ברשת המגרש וצועקים לילד שלנו: "תקרע אותו! איך אתה מחזיק…

בשבת בצהריים, אחרי הפארק, רצינו ללכת למסעדה, אבל אז הילדה, שבדיוק מלאו לה שש דקות של צרחות במושב האחורי של האוטו תוך שמאמצי ההסדרה והפסקת האש עולים שוב ושוב בתוהו, צרחה: "אני שונאת מסעדות! אני לא יוצאת מהאוטו אם אתם הולכים למסעדה!" זה לא חדש; בזמן האחרון הילדה מסרבת לקבל את הקונספט של מסעדה, ואנחנו…

הרגע שבו הכל מתפרק מתחיל משום דבר; אנחנו חוזרים בשישי בערב מחברים, אנחנו עייפים, רוצים רק להשכיב את הילדים ולהישכב בעצמנו, ואז הילדה מתיישבת על הספה בסלון, ובלי שום סיבה ספציפית היא מתחילה ליילל, ואז לצעוק, ואז לצרוח. עכשיו תראו; הילדה שלי צורחת כמו שלינוי אשראם מתעמלת; ברמה גבוהה, עולמית, זוכת מדליה. היא ממשיכה לצרוח…

יום שישי. טמפרטורה בחוץ: הרתחה מלאה התעוררתי בבוקר, השעה הייתה שמונה והילדים היו ערים מזה שעתיים. בשמונה וחצי הם כבר היו ערים מזה ארבע שעות. לא ידענו מה לעשות איתם מעכשיו ועד שיחלפו 12 השעות שאחריהן זה יהיה לגיטימי להחזיר אותם למקום שממנו באו – המיטה – ובסוף אהובתי אמרה: "בוא נקפוץ איתם לנמל", בטבעיות…

כמו כל מחלה כרונית שמתחילה כמעט בלי שהחולה יבחין, גם אני לא ייחסתי יותר מדי חשיבות לסימפטום הראשון, כשהילד בא ואמר שהוא רוצה כלב. "יופי, חמוד", אמרתי לו, כמו שאני מגיב על כל דבר שהילד אומר, כי אני הורה עכשווי ואנחנו נותנים לילדים חיזוק חיובי – מרגע שהם נולדים ועד הרגע שאנחנו מתים – על…

תגידו, אני יכול לנצל את העמוד הזה, רק פעם אחת, למטרות אישיות לגמרי? טוב, מה אני שואל, אני פשוט אעשה את זה: תעזרו לי. בבקשה. אני הורה במצוקה. הילד שלי נפל בפורטנייט – אם אתם לא יודעים מה זה, פשוט תתרחקו מכאן, תעבירו עמוד, אל תנסו לברר, אל תחשבו על זה יותר – ואין לי…

חנות הצעצועים הטובה ביותר בניו יורק נמצאת די רחוק מהשדרה החמישית – למעשה תצטרכו לנסוע בשבילה קצת, אבל מה לא עושים כדי לדעת שיש מתנה לילד מחו"ל והפינה הזאת סגורה? ככה תגיעו לחנות: אתם יוצאים ממנהטן (אל תפחדו, ניו יורק נמשכת גם קצת אחריה), לוקחים מונית קצרה עד לניוארק, משם מטוס, ממנו אתם יורדים ישר…

מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר? את אותם הדברים. אותם הדברים. אותם הדברים. אותם הדברים. מתנודד בכבדות מטושטשת לעבר המטבח. מפעיל טוסטר-אובן. זורק פנימה את הלחמניות לילדים. מוציא את הקורנפלקס והחלב. מכין את הצלחות שלהם. ממלא להם מים בבקבוקים. שולף את הלחמניות וחותך במרכז. גבינה צהובה בשבילו, טונה וקוטג' בשבילה (לילדה יש טעם חולני בכל…