בשבוע שעבר נפצעתי. שברתי את הכתף. לא חשוב איך. באמת שלא. נו, באמא שלכם, אל תכריחו אותי לגלות איך, זה משפיל מדי. טוב, אם אתם כל כך מתעקשים. ואולי ההשפלה היא בכלל חלק מתהליך הריפוי שלי. בקיצור, נסעתי לעשות כתבה על "אתגר הנינג'ה" גירסת הילדים, שהצטלמה לערוץ הילדים. וגם התחריתי על הסט נגד כמה ילדים….

מאז הלידה לא חזרתי לעצמי. את המשקל שהעליתי בזמן ההיריון עוד לא לגמרי הורדתי, והעובדה שהרשיתי לעצמי לזלול בלי חשבון לאורך החודש התשיעי לא עזרה. מדי פעם במהלך השנה האחרונה אמרתי לעצמי: אני חייב לחזור לפילאטיס, אבל אני לא חושב שפילאטיס יקבל אותי בחזרה, בעיקר אחרי מה שאמרתי עליו לאהובתי כשקבעתי שמבחינתי היא יכולה להפסיק…

בשבוע שעבר קיבלתי החלטה דרמטית: אני הולך על זה. אני מתקין בבית שלי את הנתב הגיבור "בי" של בזק, כי נמאס לי להיכנס שוב ושוב לאתר הזה שמודד את מהירות הגלישה ולגלות שמהירות הגלישה שלי לא גבוהה מספיק כדי אשכרה להצליח להיכנס לאתר. בכלל, מאז שהעברתי את חדר העבודה שלי לממ"ד (קודם הוא היה בשירותים),…

הרגע שבו הכל מתפרק מתחיל משום דבר; אנחנו חוזרים בשישי בערב מחברים, אנחנו עייפים, רוצים רק להשכיב את הילדים ולהישכב בעצמנו, ואז הילדה מתיישבת על הספה בסלון, ובלי שום סיבה ספציפית היא מתחילה ליילל, ואז לצעוק, ואז לצרוח. עכשיו תראו; הילדה שלי צורחת כמו שלינוי אשראם מתעמלת; ברמה גבוהה, עולמית, זוכת מדליה. היא ממשיכה לצרוח…

אנחנו הגברים הטובים, הוא אומר לי. תחשוב על זה, היית מאמין? אנחנו. איך נהיינו פתאום הגברים הטובים? ועד כמה זה בלתי נסבל מבחינת, בוא נגיד, הנשים? כל הנשים? כל המין הנשי? שהגברים הכי טובים שיש הם, כאילו, אנחנו? הוא צודק. אנחנו יושבים באיזה בר ביפו, שני גברים באמצע (אנחנו מעדיפים לראות בזה שליש עם צ'ייסר)…

הגב התחיל לכאוב לי לפני חודש בערך, לאחר תקופה שלמה – כמה עשרות שנים – שבה הכאיב לי. בשנים הקודמות הגב לא הרים ראש לעיתים קרובות מספיק כדי שאני אוריד לו אותו, אבל מדי פעם הוא התגנב לי מאחורי הגב – לך תסמוך על הגב שלא יפתיע אותך מאחורה – ופשוט נתפס לי. ברגע הראשון…

מבין כל בני האדם, אין בכלל ספק שהגרועים ביותר הם גברים. נדמה לי שאין צורך בהסברים נוספים, ואם אתם בכל זאת לא מסכימים לגבי כמה שגברים הם גרועים, נסו לבלות בקיץ הקרוב עם כמה בני טובים – הכי טובים – בבית מלון לבחירתכם באיה נאפה. אל תשלחו גלויה; חכו לתקרית שתחייב הגעת נציג של משרד…

תראו, מגיע גיל בחייו של גבר – וגם בחייו של מישהו כמוני – שבו הוא יודע שיש דברים שכבר לא יעשה לעולם; למשל להטריד מינית. לא הטרדתי עד היום? לא הבנתי אפילו איך להתחיל להפיק את זה? אז בטח שעכשיו, עם ילדים קטנים ומחויבויות והסעות לחוגים וכל זה – כשמרחב התימרון שלי אפסי – כבר…

"אז איך היה?" היא שואלת רגע אחרי שסיימנו להתחבק משך דקה ארוכה ליד הדלת והמזוודה, עם כניסתי הביתה אחרי השבוע ההוא בטוקיו. את באמת רוצה לדעת, אני תוהה לעצמי. ובכן, מותק (אני ממשיך לעצמי), הייתי אומר שזה היה מסע צלב ארוך בעקבות הגביע הקדוש שאיש מעולם לא הצליח לשים עליו את ידו: המתנה בשבילך. כי…

אני זוכר את הרגע שבו נשארתי רעב. אתם יודעים איך זה; גם אם סבלתם רק פעם אחת בחיים מרעב, לעולם לא תשכחו. הייתי דווקא מוקף אוכל באותו זמן. למעשה, הייתי ליד שולחן האוכל, מול מזנון ארוחת הבוקר הגדוש בחדר האוכל המקסים של בית ההארחה הקיבוצי שאליו הגענו – מוכי חופשות ועקוצי חגים – ורגע לפני…