טיפים לסגר מהכלבה שלי

השבוע הגיעו תוצאות הרבעון הראשון שלי עם הכלבה הביתית הראשונה בחיי, ואני שמח לשתף: אני אוהב אותה. ואני שונא אותה. במינונים משתנים.אני אוהב אותה כי היא אוהבת אותי, אותנו, את כל העולם כולו מלבד אנשים שהיא לא מכירה, אנשים שדופקים בדלת, שליחים, מכרים, קרובים, חברים שלנו, חברים של הילדים, בייביסיטריות, חשמלאים, זרים על אופניים, זרים…

למה הבאתי אותם

"אני מפחד שבסוף הוא יקים פה רודנות אמיתית"."מה יקים? הוא כבר הקים. כשראש הממשלה שלך חותם על הסכם מדיני שגם לשר הביטחון וגם לקבינט שלו אין מושג מה כתוב בו, על דעת עצמו, זאת לא רודנות? כשיש לו גנרל פרטי בצורת ראש המוסד וזמן שידור בלתי מוגבל בפריים-טיים בכל פעם שמתחשק לו – זאת לא…

שנת הקורונה הראשונה

תשמעו סיפור שאין לו פואנטה: בחודש שעבר קניתי מייבש כלים מפלסטיק לשים על השיש. זה מילא אותי בהתרגשות ושמחה לא ברורות. הדבר הזה הגיע מאמאזון, הרכבתי אותו, הנחתי אותו במקום המייבש הישן והעבש ליד הכיור, הסתכלתי עליו קצת מהצד ואמרתי לעצמי: שמע, השגת משהו בחיים.סוף הסיפור.טוב, הבטחתי שאין פואנטה. כלומר, הפואנטה (שאין) היא שדבר קטן…

שוהים חוקיים

בשבת שעברה לא יכולתי יותר. "יאללה, בואו, יוצאים לטיול", אמרתי לילדים, שבשלב זה היו מותכים למסכים שלהם כמו גבינה צהובה לטוסט, ולכן ענו לי בדרך היחידה שיכלו: התעלמות. דווקא הרגשתי שאנחנו מתקדמים – זה היה יותר ממה שקיבלתי מהם עד עכשיו – וכשאהובתי אמרה: "השתגעת? איזה טיול?" הרגעתי אותה: "טיול באוטו. אנחנו לא נצא מהאוטו….

קורונה בלוז

אלוהים, הקורונה עלתה מדרגה נוספת! אני לא מדבר על רמת הבידוד, מספר החולים, המאושפזים או המשתעלים לתומם, ואפילו לא על המקרה הקשה של שירה המונית על מרפסות גני-תקווה; לא, אני מדבר על עלייה דרמטית במספר המדוכאים. מספר המלנכוליים. מספר המבואסים מהתחת. מספר הפשוט-עצובים-נורא. חתיכת זינוק. אני יודע, כי גם אני קיבלתי (מעצמי) את הבשורה המרה…

אין כמו בארץ

רוצים לתאילנד הקיץ? כי יש לי ארבעה כרטיסים למכור לכם. עכשיו במבצע. בהנחה. באמת, רק תיקחו, הם עוד טריים מהסוכנת – קניתי אותם לפני חצי שנה, כשקורונה עדיין הייתה שם של בירה שטוחה, אחרי שהחלטנו שהקיץ אנחנו עושים את זה בגדול: תאילנד עם הילדים! די הרבה זמן שתאילנד הסתובבה לי בראש – בעיקר אחרי שחברים…