משהו מוזר קרה לי השבוע אצל השיננית: נהניתי מזה.אוקיי, לא לגמרי, לא נהניתי מזה כמו שאני נהנה, נניח, מבורקס גבינה חם, אבל בהחלט נהניתי מזה כמו מ – נאמר – הלוויה טובה לאמן אהוב שהסתלק רק חמישים שנה בטרם עת, ובה מופיעים בנו המוכשר לכשעצמו, יאיר לפיד וטי-שירט שהופכת לכוכבת-רשת.לא תכננתי להנות, כמובן; אני מגיע…

"אני חייבת להראות לך סרטון", היא אומרת לי. "אתה חייב לראות את זה".השעה עשר וחצי בערב. אני גמור. הילדים סוף סוף התפנו. הדבר האחרון – למעשה אחד אחרי אחרון – שאני רוצה לעשות זה לראות סרטון. אבל מתברר שאני חייב.למה, בעצם, אני חייב לראות את הסרטון? מה הופך את הדבר הזה לחובה? זה חוק מדינה?…

אין לי מושג למה, אבל ניב גלבוע מוגדר, גם ויקיפדית, כמבקר מסעדות. הוא, כמובן, רחוק מזה כמרחק חנה בבלי ז"ל מאיתמר בן-גביר יבדל"משהו. בפועל, ניב גלבוע הוא ביריון. ביריון מקצועי, מי שמתפרנס מביריונתו, בונה עליה את תהילתו (בעיקר בקרב ילדים בני 12 שעוקבים אחרי ערוץ היוטיוב שלו), ולא יודע לעשות הרבה מלבד לחבוט באגרופים מילוליים…

תאונות דרכים הן לא העניין שלי. גם לא שלכם. תאונות הן העניין של מי שמעורבים בהן, לא? זו, באופן כללי, הגישה שלי. בטח גם שלכם. תאונות הן משהו שקורה בחדשות, לא פה אצלנו.וזה קורה בחדשות רק בימים שבהם משעמם מדי, לא?  בימים שבהם אין שום דבר דחוף יותר – נניח איחודי רשימות, שביתות, עזה או…

תקציר הפרק הקודם: נסעתי עם המשפחה לקאייקי כפר בלום והיה סיוט.בפרק הנוכחי: שכנה שלי ניגשת אליי באיזה בוקר באמצע השבוע ואומרת משהו כמו "בול ביום שקראנו את הטור שלך, היינו בכפר בלום בקייאקים".יופי, אני אומר לעצמי, אני כבר מכיר את השיחה הזאת. ניהלתי אותה מספיק פעמים בשבוע האחרון. עכשיו היא תגיד שכל מילה שלי בסלע,…

לא יודע מה חשבתי לעצמי כשגררתי את המשפחה ל"קיאקי כפר בלום". בעצם אני די יודע מה חשבתי לעצמי: שאנחנו נפליג בקיאק, או בסירת גומי, או באבוב, באזור כפר בלום. נשמע סביר, לא?הם ממש גדולים בביזנס, כפר בלום. לטענתם הם מהראשונים שבאו עם הקונספט הזה של לקחת משהו מתנפח, לשים אותו על מי הירדן ולהתיישב בתוכו…

"אתם מכירים את המדיניות שלנו בקשר לשעות הצהריים, כן?" אמר לי פתאום מוכר הכרטיסים בפתח הבריכה העירונית הקטנה הזאת באזור היותר מלוקק-ג'ל של רמת אביב ג'."לא. מה המדיניות?" שאלתי בחוסר סבלנות – בעוד הילדים, האישה, הגלגל המתנפח ותיק הבריכה עם המגבות וקרם ההגנה מפני ההתקפה הכי קרבית שאני זוכר מטעם השמש וכל צבאה – כולם…

בסוף השבוע שעבר הייתי בפסטיבל המוזיקה פרימוורה בברצלונה, ומכיוון שאנשים רבים – שלושה, בספירה אחרונה – כבר שאלו אותי איך היה, חשבתי שאני אענה כאן בבת-אחת לכולם:זול. היה זול.כמה זול היה? היה זול כמו בכל עיר אירופאית יקרה, כלומר גרושים יחסית לישראל. אני שונא להיות מהישראלים האלה שאומרים "תשמעו, נכנסנו שם לסופר, עשינו קנייה גדולה…

שלום ואחר צהריים טובים, הגעתם ללאומי. לקוחות יקרים, לצערנו זמן ההמתנה לקבלת שירות ארוך מהרגיל. אנו עושים את מירב המאמצים לענות לפנייתכם בהקדם האפשרי. לנוחיותכם ניתן גם לקבל מידע ולבצע פעולות במגוון ערוצים ישירים כגון המענה הקולי, אתר האינטרנט, לאומי בסלולר ועמדות המידע. עמכם הסליחה ותודה על ההבנה. נשמע מוכר? אני אגיד לכם למה זה…

השבוע זה היכה בי: הגשמתי את החלום! יותר מזה: אני חי את החלום. אני קם כל בוקר, וזה חלום שהתגשם. זה בדיוק מה שחלמתי עליו. אחד לאחד.מה היה החלום? אה, קל; כמו כל ילד אייטיז, גם אני גדלתי על המנטרה ההורית של התקופה, "וילה-וולבו". כן, זה היה סממן העושר הדפיניטיבי של ישראל בשנות השמונים: יש…