כביש אבוד

תאונות דרכים הן לא העניין שלי. גם לא שלכם. תאונות הן העניין של מי שמעורבים בהן, לא? זו, באופן כללי, הגישה שלי. בטח גם שלכם. תאונות הן משהו שקורה בחדשות, לא פה אצלנו.וזה קורה בחדשות רק בימים שבהם משעמם מדי, לא?  בימים שבהם אין שום דבר דחוף יותר – נניח איחודי רשימות, שביתות, עזה או…

לא צריך שתרימו לי נר

תקציר הפרק הקודם: נסעתי עם המשפחה לקאייקי כפר בלום והיה סיוט.בפרק הנוכחי: שכנה שלי ניגשת אליי באיזה בוקר באמצע השבוע ואומרת משהו כמו "בול ביום שקראנו את הטור שלך, היינו בכפר בלום בקייאקים".יופי, אני אומר לעצמי, אני כבר מכיר את השיחה הזאת. ניהלתי אותה מספיק פעמים בשבוע האחרון. עכשיו היא תגיד שכל מילה שלי בסלע,…

השקט שלא נשאר

לא יודע מה חשבתי לעצמי כשגררתי את המשפחה ל"קיאקי כפר בלום". בעצם אני די יודע מה חשבתי לעצמי: שאנחנו נפליג בקיאק, או בסירת גומי, או באבוב, באזור כפר בלום. נשמע סביר, לא?הם ממש גדולים בביזנס, כפר בלום. לטענתם הם מהראשונים שבאו עם הקונספט הזה של לקחת משהו מתנפח, לשים אותו על מי הירדן ולהתיישב בתוכו…

מי אוהב את השנ"צ

"אתם מכירים את המדיניות שלנו בקשר לשעות הצהריים, כן?" אמר לי פתאום מוכר הכרטיסים בפתח הבריכה העירונית הקטנה הזאת באזור היותר מלוקק-ג'ל של רמת אביב ג'."לא. מה המדיניות?" שאלתי בחוסר סבלנות – בעוד הילדים, האישה, הגלגל המתנפח ותיק הבריכה עם המגבות וקרם ההגנה מפני ההתקפה הכי קרבית שאני זוכר מטעם השמש וכל צבאה – כולם…

פארק היורו

בסוף השבוע שעבר הייתי בפסטיבל המוזיקה פרימוורה בברצלונה, ומכיוון שאנשים רבים – שלושה, בספירה אחרונה – כבר שאלו אותי איך היה, חשבתי שאני אענה כאן בבת-אחת לכולם:זול. היה זול.כמה זול היה? היה זול כמו בכל עיר אירופאית יקרה, כלומר גרושים יחסית לישראל. אני שונא להיות מהישראלים האלה שאומרים "תשמעו, נכנסנו שם לסופר, עשינו קנייה גדולה…

שירות לקוחות מלחמה ושלום

שלום ואחר צהריים טובים, הגעתם ללאומי. לקוחות יקרים, לצערנו זמן ההמתנה לקבלת שירות ארוך מהרגיל. אנו עושים את מירב המאמצים לענות לפנייתכם בהקדם האפשרי. לנוחיותכם ניתן גם לקבל מידע ולבצע פעולות במגוון ערוצים ישירים כגון המענה הקולי, אתר האינטרנט, לאומי בסלולר ועמדות המידע. עמכם הסליחה ותודה על ההבנה. נשמע מוכר? אני אגיד לכם למה זה…

גבינת חלומי

השבוע זה היכה בי: הגשמתי את החלום! יותר מזה: אני חי את החלום. אני קם כל בוקר, וזה חלום שהתגשם. זה בדיוק מה שחלמתי עליו. אחד לאחד.מה היה החלום? אה, קל; כמו כל ילד אייטיז, גם אני גדלתי על המנטרה ההורית של התקופה, "וילה-וולבו". כן, זה היה סממן העושר הדפיניטיבי של ישראל בשנות השמונים: יש…

והילד הזה הוא פליט

באמצע טיול שגרתי עם הכלבה, הילד שלי נתקף פרכוסים. "מה קרה?" אני נבהל, ומגלה שבאמת קורה לו משהו גופני מדאיג: "איככס, נגעתי בקקי של ציפור", הוא נזעק, מריח לעצמו את האצבע, מתחלחל ואז עושה את הדבר היחיד שאפשר לעשות במצב כזה: מריח לעצמו את האצבע שוב."טוב, די, זה רק קקי של ציפור, בוא נגיע לגינת…

זו התחנה שלי

הבנאדם היחיד שאני מכיר שלא מחזיק טלפון נייד הוא הספר שלי. פשוט אין לו. הוא לא רוצה, לא מוכן, וכן, הוא יודע מה הוא מפסיד ורוצה להפסיד בדיוק את זה. "מה אני צריך נייד", הוא אומר לי כשאני שואל, בפעם המי-יודע (אני יודע: שלישית. אבל המספרה שלו מלאה בנודניקים כמוני ששואלים אותו כל הזמן) מה…

אחי, תעשה לנו קפה

השיפוץ התחיל, כמו כל שיפוץ, בהבנה שככה אי אפשר יותר, מוכרחים לתקן את הרצפה, לארגן עוד חדר לילדים, להעיף מהקירות את הטפט בגוון אפור-כפות-ידיים-של-הילדה, ולממש, סוף סוף, את האופציות שאני מחזיק להתמוטטות עצבים בהיקף מלא.מכיוון שכבר שיפצתי פעם דירה, באתי עם ניסיון קודם וידעתי טוב מאוד מה לא לעשות הפעם: לשפץ דירה. פשוט אל תעשו…