בית חלומותיי המצומקים

אנחנו מרחיבים בית. כלומר, אנחנו מתכוננים להרחיב בית. כלומר, אנחנו מתכוננים להגשת תוכנית לקראת הרחבת בית – בינתיים אנחנו בשלב שבו אנחנו מגרדים בראש ותוהים מה חשבנו לעצמנו כשקנינו בית להרחבה. ואז אנחנו נזכרים: אה, כן. לא היה לנו כסף לבית מורחב. הפרוצדורה להרחבת בית פשוטה, והייתי מפרט כאן את מלוא ‭ 7,459‬ הצעדים הפשוטים, אם…

מתי ויתרתם על החלום

החברה שהקמתי וניהלתי הייתה תאגיד גדול של מוזיקה, טלוויזיה וקולנוע. המשרדים שלנו היו מדהימים. הכניסה הייתה דרך מפל של אורות כחולים ומסוע מהיר. האמנים שהחתמנו זינקו בהתמדה מפתיעה לראשי המצעדים. המכירות היו היסטריות, ההצלחה בינלאומית. לחברה קראו "גל כחול". כן, אני יודע, זה נשמע יותר כמו שם של חברת ניאגרות או מוצרי פלסטיקה לאמבט, אבל…

למה אני (לא) רץ

השבוע רצתי שלושה קילומטר רצוף, ועכשיו אני לא אספר לכם על זה. כן, אני עומד להיות הישראלי הראשון שהתחיל לרוץ ולא אכל לסביבתו את הראש עם "התחלתי לרוץ", "אני יוצא לריצה" ו"מישהו ראה את הטרנינג שלי?". יודעים למה? כי לא באמת התחלתי לרוץ. ולעולם לא אתחיל. כלומר, יצא שהשבוע רצתי על ההליכון בחדר הכושר שלושה…

קיר רויאל

בשבת האחרונה כמעט קניתי אמנות הביתה. כלומר, לא קניתי, כי מה אני נראה לכם, בנאדם שיכול לקנות אמנות? רבאק, כמו שהמצב הכלכלי שלנו נראה כרגע, חופשת הקיץ עם הילדים תהיה השנה בגבעתיים, את טיפול ה-10,000 לרכב נדחה עד שימלאו לו (או לי) 20,000, ובקשר לשולחן לסלון – מי אמר שסלון בכלל מוכרח שולחן? מה רע…

משפחה נורמלית

הרגע שבו הכל מתפרק מתחיל משום דבר; אנחנו חוזרים בשישי בערב מחברים, אנחנו עייפים, רוצים רק להשכיב את הילדים ולהישכב בעצמנו, ואז הילדה מתיישבת על הספה בסלון, ובלי שום סיבה ספציפית היא מתחילה ליילל, ואז לצעוק, ואז לצרוח. עכשיו תראו; הילדה שלי צורחת כמו שלינוי אשראם מתעמלת; ברמה גבוהה, עולמית, זוכת מדליה. היא ממשיכה לצרוח…

המתיקות שאחרי

תראו, אני יודע שהיה שבוע לא פשוט ואפילו – הייתי אומר בשמאלנית ספרותית – שבוע שדגל שחור מתנוסס מעליו, עם עניינים כמו חוק הלאום, חוק הפונדקאות-אבל-לא-בשבילכם-יא-הומואים, וכמובן, החוק שלפיו לא משנה מה אורן חזן יעשה או יגיד, הוא יגחיך את עצמו ואת כל מי שלידו באופן שיגרום לך לרצות למרוט לעצמך איברי גוף שלמים. בשבוע…

שני ימים באוגוסט

יום שישי. טמפרטורה בחוץ: הרתחה מלאה התעוררתי בבוקר, השעה הייתה שמונה והילדים היו ערים מזה שעתיים. בשמונה וחצי הם כבר היו ערים מזה ארבע שעות. לא ידענו מה לעשות איתם מעכשיו ועד שיחלפו 12 השעות שאחריהן זה יהיה לגיטימי להחזיר אותם למקום שממנו באו – המיטה – ובסוף אהובתי אמרה: "בוא נקפוץ איתם לנמל", בטבעיות…

עידן הטפשות

אני כבר לעולם לא אהיה דונלד טראמפ. אני גם לא אהיה אייל ברקוביץ'. או אפירה אסייג. אני גם לא אהיה דודי אמסלם, מיקי זוהר, שרית חדד או אייל גולן. הפסד שלי. והסיבה שאני לא אהיה אף אחד מהאנשים היפים והמצליחים האלה היא – אם לצטט מדונלד טראמפ עצמו – שאני, ובכן, חכם. ויציב נפשית. אבל…

לקום אתמול בבוקר

מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר? את אותם הדברים. אותם הדברים. אותם הדברים. אותם הדברים. מתנודד בכבדות מטושטשת לעבר המטבח. מפעיל טוסטר-אובן. זורק פנימה את הלחמניות לילדים. מוציא את הקורנפלקס והחלב. מכין את הצלחות שלהם. ממלא להם מים בבקבוקים. שולף את הלחמניות וחותך במרכז. גבינה צהובה בשבילו, טונה וקוטג' בשבילה (לילדה יש טעם חולני בכל…

משחקי הרעב

יש רק דבר אחד משעמם ועצוב יותר מדיאטות: דיבורים עליהן. אני לא רוצה לשעמם אתכם בדיבורים עליהן, לכן לא אדבר – לא מייד – על הדיאטה שלי. רק ארמוז שהיא הצלחה גדולה (אבל פורפורציונלית ונראית טוב כשהיא מתלבשת נכון למידותיה), ואעבור לדבר מייד על העדר-הדיאטה שלי, שנמשך, פחות או יותר, כל חיי הבוגרים. זה הולך…

כל העמדות תפוסות

תראו, יש לי הסבר קצת מוזר לשאלה למה יותר ויותר ישראלים, לא חשוב מאיזה ימין, מרגישים שנתניהו כבר לא בדיוק מה שהיה – וזה לא קשור לעובדה שרובנו יודעים, אינטואיטיבית, שיש גבול לכמות הפעמים בשנה שגבר בוגר אמור להתעסק עם השיער שלו. וההסבר שלי הוא כזה: נתניהו כבר לא מפחיד יותר. כלומר, הוא ממשיך לנסות,…

מכת אירוח

בבוקר שישי האחרון – בדיוק כשהתחילו חמש הדקות הטובות של השבוע, כלומר שלוש השעות שמרגישות כמו חמש דקות ושבהן הילדים בבית הספר ובגן ואנחנו יכולים לעשות הכל (או שום דבר!) עד שהשעון יראה 12 והחיים שלנו יחזרו להיות דלעת – אמרה פתאום אהובתי: "את מי בא לך להזמין הערב?" אוקיי, בואו נעצור פה לרגע, כי…